להמשיך או לא?

שלום :) כתבתי פה לפני חצי שנה נראה לי. אני בת 19. בכל מקרה, בתקופה ההיא סיפרתי שאני מרגישה פיזית מאוד רע, שאני לא יכולה לתפקד, שיש לי פחד להיחנק מאוכל (גם מכדורים..) ושאני רוצה למות. התחלתי בתקופה ההיא ללכת בפעם הראשונה בחיי לפסיכולוגית. והתייעצתי פה בפורום אם לקחת כדורים אנטי דיכאוניים. בעקבות העצה שלך, החלטתי ללכת על זה. זה עזר לי מאוד. והפסיכולוגית גם עזרה לי. התחלתי להרגיש פיזית טוב יותר (אעפ"י שבגדול יש לי כמה בעיות רפואיות אז עדיין יש הרגשה לא משהו, אבל היא השתפרה בהרבה), התחלתי לאכול כמו שצריך, עבר לי כמעט לחלוטין הפחד להיחנק מאוכל, אין לי שום בעיה לבלוע כדורים, חזרתי לתפקד פחות או יותר, יש לי הרבה יותר בטחון עם אנשים וזה נראה שדברים השתפרו מאז... בכל החצי שנה האחרונה הייתי במצבים עזים של רצון למות. והתחלתי גם לדפוק את היד בריצפה, לשפוך על עצמי מים רותחים ולעשות חתכים עם סכין. הגעתי לפסיכולוגית ממש ממש במצב נוראי, כשאף אחד לא מבין אותי, והיא נתנה לי את ההרגשה שסוף סוף יש מישהו שיכול להבין את הכאב שלי ולגרום לי להרגיש שאני אמיתית ושרואים אותי. היא עזרה לי גם בתהליך החזרה בשאלה שלי שגם מאוד מאוד עזר לי. נעשיתי קצת תלותית בה והרגשתי רגשות ממש חזקים אליה. בתקופה האחרונה, אני מרגישה אליה שנאה עזה. ואין לי מושג למה. אני פשוט שונאת להסתכל עליה. באחת מהפגישות האחרונה התעלמתי ממנה ולא התקשרתי. היא התקשרה והחלטתי לבוא. אבל אני לא יודעת אם לבוא לפגישה הבאה. אני משום מה לא מצליחה לחשוב עליה בצורה חיובית כ"כ, וגם אני מרגישה שהיא לא יכולה לעזור לי. כנ"ל לגבי הפסיכיאטרית. בזמן האחרון אני לא מקפידה על לקיחת הכדורים. ולא באתי אליה מלא זמן, אפילו אני לא מתקשרת אליה. אז היא אמרה לי שהיא מסירה ממני כל אחריות כי אני לא מקשיבה למה שהיא אומרת. גם הרופא משפחה שלי התייאש ממני אחרי שאני לא עושה מה שהוא מבקש ממני. קצת התייאשתי מהכל, אני לא באמת חושבת שהדברים האלו יוכלו לעזור לי. אז... אני מאוד מתלבטת אם להמשיך ללכת לפסיכולוגית שלי. אני כבר לא רואה בזה טעם, אבל מצד שני אני מרגישה כאילו שאני חייבת ללכת. כי אני לא ממש רוצה לחיות, אני שונאת את עצמי ואני שונאת את זה שאני צריכה לחתוך את עצמי כדי להרגיש טוב יותר. אולי כדאי להחליף מטפלת? אני לא יודעת מה לעשות. מה אתה אומר? תודה. :)

שלום Empty Soul , קודם כל, אני שמח לשמוע שחל שיפור במצבך בעקבות הטיפול המשולב השיחתי והתרופתי ומקווה שהדבר יפחית את הפחד של גולשים רבים מטיפול תרופתי. שנית, השנאה שלך מובנת לחלוטין: מצד אחד, כמו שאת אומרת, את שונאת את עצמך ומשליכה זאת על המטפלת, ומצד שני, פיתחת בה תלות עזה. מאחר שבכולנו קיים קונפליקט בין תלות ועצמאות, הרי כאשר אנחנו תלויים במישהו באופן חד-צדדי אנחנו מפתחים עוינות אליו וזה מאוד טבעי. בוודאי שאת צריכה להמשיך בטיפול, ולהמשיך בטיפול אצל אותה פסיכולוגית שכבר מכירה אותך, עזרה לך ועשתה איתך דרך ארוכה כל כך וכמובן, גם לא להזניח את הטיפול הפסיכיאטרי. חשוב מאוד שתדברי עם הפסיכולוגית באופן גלוי על השנאה שלך. היא לא תיקח את זה אישי - ברור שזו תוצאה של התלות. לעומת זאת, אם תפסיקי את הטיפול, תמצאי את עצמך תלויה (ושונאת) באנשים אחרים, שיהיו צד אינטרסנטי בקשר ולא יסבלו זאת, או אם יסבלו זאת, יהיו מאוד מופרעים בעצמם והקשר איתם יהיה הרסני. אני מבין את מצבך כנסיגה טבעית שתמיד קוראת בטיפול, וטוב שאת מתייעצת כדי לשאוב עידוד לחזור לטיפול שעזר ויעזור לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

"אם תפסיקי את הטיפול, תמצאי את עצמך תלויה (ושונאת) באנשים אחרים, שיהיו צד אינטרסנטי בקשר ולא יסבלו זאת, או אם יסבלו זאת, יהיו מאוד מופרעים בעצמם והקשר איתם יהיה הרסני" האם הכוונה לסאדיסטים?