מספר שאלות

שלום גידי, יש לי מספר שאלות ברשותך: 1. מהיכן נובע הדפוס שאתה גורם לעשות דברים לסביבה בכדי שתשנא אותך/ תנטוש אותך? 2. הזכרת כאן בפורום באחת הפניות שנדיר מאוד למצוא אדם אחד שיספק את כל צרכינו,מדוע? 3.דיסיתמיה הוא לא משהו שניתן לפתור?זוהי תכונה מושרשת?מולדת? תודה ושבת שלום

שלום מישהי, השאלות שלך מאוד כלליות, אך אנסה לתת כיוונים לפחות: 1. יש אנשים שנדחו במידה זו או אחרת בילדותם, כתוצאה מכך, הדימוי העצמי שלהם נמוך ומכיוון שבאיזה שהוא מקום מאוד עמוק הם לא מאמינים ביכולותיהם ובערכם העצמי, הם "דואגים" להתנהג בצורה שגורמת לזולת להתרחק ואז יש הלימה בין ההרגשה הפנימית של חוסר ערך ובין תגובת הסביבה. זו הסכימה הכללית ויש לה המון וריאציות. 2. ברור שנדיר למצוא אדם ויחיד שיספק את כל צרכינו ורוב האנשים המציאותיים עורכים פשרות טבעיות בבחירת בן זוג http://www.giditherapy.com/hasl.html . יש נשים רבות, שיש להן זוגיות מצוינת, אך בגלל אופי הקשרים השונה הנוצר בין גברים לבין עצמם ובין נשים לבין עצמן, לא נדיר למצוא קשרים שמבחינות מסוימות קרובים יותר עם חברות מאשר עם בן הזוג, למשל. אנשים לא נולדו כ"ספקים" של "המוצר המלא" והשאיפה למצוא זאת מייצגת שאיפה ילדותית למצוא הורה ולא בן זוג. 3. דיסתמיה (דיכאון קל ומתמשך) היא יותר תכונת אישיות מאשר הפרעה, אם כי היא כמובן פוגעת באיכות החיים. במשפחות כאלו לבטח נמצא שאחד ההורים סבל מנטייה דומה, אך זה עדיין לא אומר שהתופעה תורשתית, אלא היא בהחלט יכולה להיות נלמדת (למשל, הורה דאגן ממש "מלמד" את הילד שלו לדאוג). ברגע שמקבלים את הנטייה הדיכאונית כחלק מהחיים אפשר לפתח לגביה הומור עצמי, לפחות לגבי אותו חלק שאינו ניתן לשינוי. לעומת זאת, אם האדם מצפה להיות עליז ומאושר, "מסמר המסיבה", גם הדיכאון יגבר כתוצאה מאכזבה מציפיות לא מציאותיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

גידי, אני מאוד מתרשמת מתשובותיך. ורואה כיצד אתה "קולע בול" לפניותיי... אתה טוען שדיסיתמיה היא בעצם תכונה שלא ניתן לשנות, גם לא בטיפול? בנוסף הזכרת על פיתו הומור עצמי? למה בדיוק התכוונת. תודה