מגע - צורך קיומי?

שלום ד"ר רובינשטיין, במהלך שיטוטי ברשת, נתקלתי במאמר מעניין, פרי עטך, אודות חשיבות המגע, נושא שמעניין אותי מאוד כבר זמן רב (מכל מיני סיבות וחסכים). האם אתה סבור שמגע אנושי הוא צורך קיומי, עבורנו בני האדם, גם בגיל מתקדם, או שזהו צורך בסיסי של תינוק שאין לו יכולת לספק את עצמו בדרכים אחרות מלבד דרך אוכל ומגע? מצ"ב קישור למאמר http://www.makorrishon.net/show.asp?id=9411 שבוע טוב, יעלה

שלום יעלה, בוודאי שמגע אנושי הוא צורך בסיסי בכל גיל. כשאני מלמד את תיאוריית ההתקשרות, אני מביא בכוונה דוגמאות רבות מיחסים בין בני זוג כדי לקרב את החומר התיאורטי אל הסטודנטים. אפשר, כמובן, "להתקיים" או נכון יותר "לשרוד", גם בלי מגע כזה בגילים מבוגרים יותר, אך איכות החיים ירודה מאוד והצורך בקשר מתעוות ומקבל צורות אחרות, החל מחיי בדידות וכלה בצורך לשלוט על אנשים או לריב איתם (כסוג מעוות של הצורך בקשר איתם). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

בהקשר זה ברצוני לשאול, לא זכיתי למגע, לאו דוקא מיני, כוונתי לחיבוק/ נשיקה כשנתיים. לא מזמן הכרתי מישהו אך לא כל כך מעניין אותי התוכן שלו, למרות שהוא חמוד ואני נמשכת אליו לעומת המגע , החיבוק, הנשיקות (מנשק מעולה) שהוא מעניק. איני יודעת אם להמשיך להיות איתו על מנת שיספק את צרכיי. אך מצד שני איני רוצה לפגוע בו. "גם בלי מגע כזה בגילים מבוגרים יותר, אך איכות החיים ירודה מאוד והצורך בקשר מתעוות ומקבל צורות אחרות, החל מחיי בדידות וכלה בצורך לשלוט על אנשים או לריב איתם (כסוג מעוות של הצורך בקשר איתם)."- תוכל לפרט קצת יותר בהקשר של התקשורת המעוותת.