לד"ר רובינשטיין

שאלתי עוסקת בהתאהבות של מטופלת במטפלת (שתי נשים): טופלתי כשנה+ אצל מטפלת (כעת לקחתי "פסק זמן" ממנה). בחרתי במכוון באישה. מאחר שאיני לסבית, סברתי שבכך תימנע ה"התאהבות" וה"משיכה", וכך אמנע מעצמי סבל, כאב וייסורים. הערכתי כי אקשר רגשית למטפלת, אך לא שיערתי שאגיע לעוצמת רגשות כה עזה, ולהזדקקות כמעט נואשת לקרבה ולמגע פיזי (לא מיני) עמה. אציין כי פניתי לטיפול מאחר שכל חיי הייתי ילדה-נערה-אישה לא אהובה ולא רצויה. אמי לא יכלה לטפל בי, ודמויות חלופיות אחרות הופיעו ונעלמו תדירות בחיי. גם היום (בת 36) אני לבד, ולא ממש מעניינת אף אחד. חזרה לשאלה - כפי שציינתי, אני חווה סבל רב ומיוסרת, ואני שואלת את עצמי מה הטעם בכך? האם סבל הבדידות לא "כדאי" ו"עדיף" יותר, מאשר הסבל של "להרגיש עם, להיות בלי"??? כתבת בעבר שזה "חלק מהטיפול", שזה "עוזר", "מקדם", ו"עובר מעצמו". האמנם ??? כדי להמחיש את מצבי בדיוק אשתמש במטאפורה הבאה: אני מורעבת. בשל הזמן הרב שחלף ללא מזון אינני מרגישה כל-כך בחסרונו. הקיבה כמעט "התנוונה", וכבר לא מרגישים את הכאב. הקשר עם הפסיכולוגית משול להנחת פירורי מזון על הלשון. תחושת הטעם שמעוררים הפירורים מפעילה את מיצי הקיבה ומע' העיכול ופתאום הגוף הרעב והתשוש מרגיש בעוצמה חדה את הרעב הכבד ורוצה להשלים את כל החסר לו. אבל נתנו לו רק פירורים... האם במקרה זה לא עדיף היה שלא לתת פירורים ולהישאר במצב הקיים...? לא עדיף לא להרגיש מאשר להרגיש רגשות כמה קשים אלו שלא יבואו על סיפוקם? הרי אומרים תמיד "על תעיר דובים ישנים"... אני פונה ושואלת אותך אע"פ שאתה מטפל-גבר, כי אולי מהיותך כזה תוכל להאיר לי פן חדש שלא חשבתי עליו - הן מצדו של המטופל וגם מצדו של המטפל (איך הוא מתייחס/ מתמודד עם מצבים כאלה בינו לבין עצמו (ולא רק החזות החיצונית המוצגת בפני המטפל). בכל מקרה, אשמח לקבל תשובה מפורטת, ואשמח עוד יותר אם תתייחס אל הדברים לאור ניסיונך האישי - כמטפל - ולא רק ע"פ התיאוריות ה"יבשות". תודה רבה, דנה.

שלום דנה, לפי תיאורייך, אני חושש שאת משתמשת בטיפול שלך כדרך מילוט מהחיים עצמם. אני לא חושב שצריך לבחור בין בדידות לבין קשר אינטנסיבי עם המטפל. יש מטופלים שקשה להם למצוא בן-זוג, למשל (וזו אכן משימה קשה עבור רוב האנשים) ובמקום להתמודד עם הנושא, הם משקיעים את כל הליבידו (לא במובן המיני) שלהם בקשר עם המטפל. הייתי ממליץ לך לדבר עם המטפלת על הקשר ביניכן אך בעיקר על השימוש שאת עושה בו כדי לחמוק ממשימות החיים אל תוך הקן הבטוח והחמים שהיא מספקת לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com