יחסי עבודה רעועים

זקוקה לעיצה כיצד להתנהג ולקבל הדברים. נכנסתי למקום עבודה חדש שבו היה שינוי ארגוני באותה עת ועדיין..ולכן ההתנהגות של הצוות היתה בלתי נסבלת ואף מעליבה.הועברה לי הכשרה קצרה ביותר עם תחושת מרמור וכעס שלא ממש הועילה לחיזוק הבטחון ולרכישת ידע כראוי. לאחר כמה ימים כמובן נותרתי לבדי במערכה עם המון דברים עליהם הייתי אמורה להשתלט ללא כל תמיכה או עזרה.הענין הוא שאני לא ממש אוהבת להרגיש "לא בטוחה" ולא יודעת" אך לא היתה לי ברירה וניסיתי בכל הדרכים על מנת להתגבר על חוסר הידע. יש לציין שאני בחורה מאוד יסודית ושיטתית והמקום אליו הגעתי עובד בשיטה מאוד "ישנה" לא מובנת ולא הגיונית עם תשובות ריקות מתוכן - מה שגורם להעלאת תחושת "האיכסה".רציתי מאוד להגדיל ראש לדעת להבין אך לא היה מישהו שהיה מוכן לפנות מזמנו כדי לקדם משהו אצלי וכך לאט לאט אני מרגישה שתחושת הזרקנות מתחילה להשתלט עליי. אני לא מעוניינת שזה יקרה אבל אין לי שליטה על כל המקום ובעיקר בשל היותי חדשה אין לי ממש את האפשרות לגרום לשינוי. האנשים במקום העבודה כל הזמן מתחמקים ומתלוננים ובקיצור אוירה מגעילה יש ימים שזה ממש מעיק עליי - ימים בהם כולם נופלים עליי ואיני ממש יודעת איך להגיב כי מה שאני מנסה לעשות מול גורמים חיצוניים לא תמיד עולה בפתרון(שוב לא בשליטתי) וימים אחרים - כשאין לחץ אז נראה לי שאני סתם מגזימה ברצון לראות הכל בגדול ועליי לצמצם הראש כמו כולם כי זו דרכו של עולם (בתחום התעסוקה עם אנשים- לצערי*) מה שהכי מעצבן בכל הסיפור זה שהגיעה עובדת חדשה שכן קיבלה את העזרה מהקודמת שעזבה וכן היה לה אל מי לפנות ועדיין מתייחסים אליה כאל "מסכנה" וניגשים לעזור והכי מרתיח שהיא פונה גם אליי = אינינ אדם רע אך אני כה ממורמרת מהיחס של כולם כך שאין לי את החשק והרצון לתת יד (מעין תחושה של תסתדרי כמו שאני הסתדרתי בכוחות עצמי) אנלא ממש יודעת האם אני זו שגרמה לריחוק וחוסר הרצון לעזור עד כדי סלידה ממש לפעמים או בשל העיתוי הגרוע אליו נקלעתי שבו כל המקום היה על סף אטרף של רכילות כעסים ומרמורים. אני מאוד מאוכזבת ולא יודעת ממש איך לפעול - מה גם ואין פידבק ישיר מהמנהל שלי שיגיד לי "כל הכבוד" או "איזה יופי" כל מה שאני קולטת זה שההיא מסכנה ואיך היא תסתדר.. ממני כאילו מצפים ליותר, אולי אני לא מראה שקשה לי ולכן פחות מתייחסים אליי כאל "חדשה" אולי עודף הכוחניות שבי משדר משהו כלפי חוץ בכל מקרה כיצד לפעול? לא בא לי לעזור לאפחד שם ממש כמו שהתייחסו אליי יש לי תחושת כעס וטינה שכמה שזה נשמע ילדותי זה משפיע עליי לעיתים אני ממש פונה בכעס לצוות העובדים כי יש בי תחושה שהם חושבים שאני איזה "עבד" של כולם מעין "נכות" שלהם - לא מזיזים תתחת וכל הזמן נופלים עליי בבקשות - גם למנהל יש יחס זרקני והוא מטיל עליי משימות שאיני יודעת איפה להתחיל - ללא הסבר ללא הכשרה כלום כלום! פשוט אני פועלת מתוך מנגנון ניסוי וטעיה כך לאט לאט אי מנסה להכיר את המקום נראה לי שהמנהל פשוט עמוס כ"כ שלא ממש בא לו לשבת ולהסביר כל מהלך - מה גם שהוא גם יחסית במקום כך שהבלגן בשיאו שם! מה עושים?

שלום אורנה, מה יש בה, באותה עובדת חדשה, שבניגוד לך, זכתה לקבל את תמיכתה של העובדת הוותיקה? איך היא עשתה זאת? מפנייתך עולה צורך עצום בשליטה וביקורתיות גדולה מאוד (גם אם היא לגמרי מוצדקת וגם אם במישור הטכני היא יכולה לעזור אפילו לשפר את רמת הביצועים במקום עבודתך). אף אחד לא אוהב שמבקרים אותו, גם אם הוא יודע שאינו עובד טוב, בוודאי לא מישהו חדש. גם אם לא היבעת את הביקורת באופן גלוי, ייתכן מאוד שמשהו מהמסר: "אני יודעת יותר טוב" עבר אל העובדים שלא שיתפו איתך פעולה. גם במקום העבודה הגרוע ביותר, עם יחסי האנוש הגרועים ביותר, תמיד ישנו איזה "מלאך טוב" (או כמה "מלאכים טובים") באופן יחסי שניתן להשיג שיתוף פעולה שלהם באופן שקט ועקיף. מילת המפתח היא "יחסים". אפשר לקדם כל מיני דברים בחיים אם פועלים כמו "בולדוזר", אך אם תפעלי כמו בולדוזר עם אנשים, הם ידחפו אותך בחזרה. צפי בעובדת שזכתה לקבל עזרה כמין מודל לחיקוי, שמשהו ממנו תוכלי לאמץ לעצמך וזכרי ש"איכסה" גוררת "איכסה" ;-)) בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

יש בזה משהו במה שאמרת לגבי העובדה שאני משדרת כוחניוות ו"אני יודעת טוב יותר" אבל ד"ר אני באמת צודקת!!!! יש דברים שגם בלי שאדע את מהותם מתוך איזשהוא מקום בלתי מובן אני יודעת שהוא אינו נכון וברוב רובם של המקרים אכן התברר שאני צודקת - כנראה מרוב הרצון בשליטה לא מתייחסים אליי בכובד ראש (אני תמיד ייחסתי זאת לחוסר אסרטיביות מוחלט) בפנים תמיד תחושת חוסר בטחון. אנלא מבינה איך אני כזו מוחצנת אם בפנים אין כלום. בכל מקרה,מה שלא ממש מדוייק זה השאלה לגבי "מדוע היא קיבלה עזרה ואני לא..? אז מבחינת איך שהעובדת קיבלה את העזיבה - היא מחליפה מישהי שלא יצאה בתחושת כעס ומרמור ואילו העובדת לפניי הייתה מאוד כעוסה ומפה ההבדל הגדול - מבחינת שאר העובדים אז נכון שהיא ניגשת ברוך וחיוך כי היא כמו ברבי כזו עדינה ושברירית -אני באה בצורה הרבה יותר ישירה ואולי אגרסיבית האם זו יכולה להיות הסיבה להרגשה הזו? האם בעצם אני מביאה את הבלגן על עצמי? מושכת את "האיכסה"? זה דבר מאוד עצוב אבל אני מרגישה שההתנהגות הזו מגיעה ממקום מאוד רגיש ופגיע כי כשאני ניגשת למישהו הוא מגיב בזלזול,בהתנשאות ובקור ולכן אני "מחזירה" אותה תגובה של אנטי בהמשך. זה לא שהגעתי מתוך תחושת אנטי ומרמור - התחושה הזו נגרמה כתוצאה מההתנהגות במקום - איך ניתן להתגבר על זה? אני גם בן אדם ואיני יכולה "לשחק" אותה מוצי פוצי כשהכל מסביבי מבולגן ו"זרקני" האם אכן הביקורת הגבוהה שלי גורמת לרגשות כאלו חזקים?? יתכן ולמישהו אחר היה קל לקבל את אותה תגובה קרה מאנשים שהם עובדים איתם? אז?, להיות אדישה? פסיבית? יותר עדינה? איך לפעול?