הסתבכתי קצת

בפזיזות אופיינית לי התחייבתי להתראיין במקום מסוים על חרדות, כאשר אני אמורה לדבר באופן אישי על החרדות שלי. אני מאובחנת ומטופלת כאישיות גבולית עם ציקלותמיה ונושא החרדות משום מה הוא זה שתופס את הבמה הנפשית בחודשים האחרונים בכל הזירות של הטיפול כנראה שהוא יותר משמעותי ממה שחשבתי או שהוא הגורם הבשל לטיפול בכל מקרה אני מניחה שהדברים לא מקריים. כעת אני בחרדה מהרעיון שמלכדתי את עצמי וזה כבר קצת מאוחר להבריז כמו שהייתי עושה במקרים אחרים. אבל מעבר לזה שאני יכולה להיעזר בעזרה של האסיוולים שיש לי לשעת צורך כדי שלא להיכנס לסחרור, רציתי עצה קצת יותר מהותית על הדפוס האישיותי שלי להכניס את עצמי למצבי לחץ ואז להגיב בהתקף של זעם, חרדה או בהרגשה של קלאסטרופוביה. אני בטיפול כבר מספיק זמן כדי לזהות את הדפוס ולמתן אותו במידה רבה בכך שאני מרחיקה את עצמי ממוקדי צרות פוטנציאלים אבל אם יש לך עצה נוספת מה עושים ביחס לסיטואציה הקונקרטית שהיא מלחיצה מאד כלשעצמה. אין לי פחד קהל נהפוך הוא אני יכולה להיות מאד מוחצנת ושעה אח"כ לקבל מזה התקף חרדה כי נחשפתי מידי בבת אחת ביום אחד וביום אחר אני יכולה להתנהג כאילו אני רגילה לדבר לפני אלפי אנשים מילדות בלי שיהיו לזה ריאקציות כלשהן, הכל תלוי במצב רוח וזה נורא בלתי צפוי. נראה לי שאני צריכה עצה להתכונן כדי שלא אגיע בסחרור של חרדה מראש ואז לא אעזור לעצמי ולאחרים שזו היתה המטרה הראשונית של כל העניין ומצד שני שלא אגדיל את מינון הכדורים בשבוע הקרוב (מה שמותר לי בימים לחוצים במיוחד) ואגיע כל כך אפטית שלא אשרת את המטרה בכיוון השני כי אהיה מנותקת מידי.

שלום יפית, נשמע שאת מודעת היטב לקשייך ואת נמצאת בידיים טובות מבחינה טיפולית. אני לא חושב שיהיה זה חכם לצפות לאיזו עזרה "אינסטנט" כשאת מטופלת מכל הכיוונים. אני מקווה שאת מקבלת גם טיפול תרופתי שיטתי ולטווח ארוך פרט לאסיוולים, כי מדובר בכדורים ממכרים מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org