לא מבינה במערכות יחסים

שלום, אני בחורה בת 25 ומעולם לא היה לי חבר ולא חוויתי מערכת יחסים עם גברים. פעם אחת התאהבתי בגבר מבוגר ממני בכ-25 שנים שעסק בסאדומזוכיזם, אך זו הייתה התאהבות מרוחקת בלבד, כלומר שוחחנו כידידים אך לא ניהלתי קשר פיסי איתו, ... הוא למעשה היה הגבר הראשון והיחיד שהתאבהתי בו בחיי, בדיעבד הבנתי שמשיכתי אליו נבעה משתי סיבות- הכמיהה לדמות אב וחוסר היכולת שלי להשלים עם הצרכים המיניים שהתעוררו בי וזה משך אותי מחשבתית למקומות של מין בכפייה או מין עם כאב וכדומה. את התקופה ההיא עברתי כבר וכיום אני לא נמשכת יותר למין יחד עם כאב (בפנטזיות). מה שכן, התחלתי לחשוב על יחסים יותר נורמטיביים עם גברים... אני לא יודעת מהיכן להתחיל אפילו, אני לא מבינה איך מתנהלים בתוך קשר שכזה או מה בכלל מחפשים בו? כשניסיתי לקרוא וללמוד את הנושא נתקלתי שוב ושוב במאמרים שטחיים למדי שמסכמים פחות או יותר שגברים מחפשים הנאות וסקס ונוטים להיות החלטיים ותכליתיים ואילו נשים הן רגשניות ומחפשות תמיכה רגשית מהפרטנר לרוב.. כל הפטפוטים המקובלים האלה בנושא רק מרתיעים אותי יותר. בהנחה שאיני מעוניינת להקים משפחה, מה יכול קשר זוגי עם גבר להעניק לי שאיני מקבלת ממקורות אחרים? בשביל אוזן קשבת יש מטפלים, בשביל חיבוק יש לי חברות, בשביל סקס יש ויברטורים... כל הנושא של מערכות יחסים הוא חידה עבורי, אני לא מבינה אותו ורק נרתעת ממנו. כשמנסים להתחיל איתי או להכיר לי מישהו אני נעשית כל כך נבוכה ומבולבלת שאני לא יודעת מה לומר, אני דוחה את ההצעה בהינף יד. הצורך אצלי להכנס לקשר זוגי לא הבשיל, הוא קיים אבל הוא לא ברור, יותר מן הבלחה עלומה, מסובכת ומסורבלת מאשר צורך חי וברור שאמור להניע אותי האם תוכל לשפוך קצת אור על התמונה המבולבלת אצלי?

שלום מישי, כדי לשפוך אור על התמונה המבולבלת שלך צריך להכיר אותך אישית. ברוב המקרים, הצורך בקשר זוגי אינו משהו תיאורטי שקוראים עליו, כפי שעולה מתיאורייך, אלא צורך אמיתי ועמוק. השערתי הבלתי-מבוססת, ואשר דורשת בדיקה יסודית ואחראית במסגרת ייעוץ פנים אל פנים, היא שבאיזה שהוא מקום התקשרות רגשית קשורה אצלך למקום כואב (ולכן גם, אולי, יצרת בזמנו קשר בין דמות גברית ואבהית שמעניקה סוג של ביטחון אך גם כאב) ובשל כך הדחקת את הצורך בקשר והפכת אותו לעניין תיאורטי לחלוטין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

אתה לא רחוק מן האמת דווקא, זה לא שהתקשרות רגשית קשורה אצלי בכאב אלא כבר בשלב ההכרה בצורך הזה מימדי התיעוב שלי כלפי עצמי מרקיעים שחקים ומשהו בי נעשה נורא אלים כלפי עצמו ויעידו הצלקות שגרמתי לעצמי..... זה היה פעם. כיום אני מנסה לא לקחת את ההכרה בצרכים הרגשיים/גופניים שלי למקום אלים או כעוס, אבל הניסיון הזה (לא להלקות את עצמי על עצם צרכיי) גם מעמעם את הצרכים האלה אצלי עד שאני מתקשה להבחין בהם ברור. אולי אני שופכת את התינוק עם המים, אבל לפעמים זאת נראית הדרך היחידה.

מישי שלום אני לא מכירה אף חברה, מטפל או ויברטור שיהיו תמיד שם בשבילך: חברות, נאמנות ואכפתיות ככל שיהיו , ברגע שיכנסו למערכת יחסים (שלא נדבר על ילדים), לא יהיה להן פנאי בשבילך (וכן, מגיע הגיל שבו זה קורה ואת לא כל כך רחוקה מהגיל הזה...). מטפל הוא לא תחליף למערכת יחסים, את נפגשת איתו שעה בשבוע בתקופת זמן מוגבלת, הוא לא אוהב אותך, הוא לא שם כשאת חוזרת הביתה מבואסת מהעבודה... לגבי ויברטור, אין לי שום טענות, הוא צייתן, נאמן, מפנק ולא תובעני (אבל אם התחלת לחשוב בכיוון של יחסים נורמטיבים ,נראה לי שזה לא הכיוון (: ) בקיצור, אין תחליף לאהבה ואחתום בפתגם עתיק יומין: "לא טוב היות אדם לבדו". מילי

מתגובתך אפשר להניח בכל מערכות היחסים שופעות אהבה וחברות ואכפתיות ונאמנות שתמיד שם בשבילך... ממה שאני רואה סביבי ובכלל מערכות יחסים מלאות גם בשברונות לב ובמפחי נפש רבים........ לכן קשה לי לראות רק את הצד החיובי/אידאלי שאת מציגה, למרות שאם זה באמת היה כך כבר מזמן הייתי מחפשת להכנס לקשר... אולי אני קטנת אמונה כשמדובר באהבה, מה לעשות שהחיים לימדו אותי שבני אדם מונעים בעיקר ע"י אינטרסים ולא בידי אהבה. אבל מי ומה אני לעומת מי שזכו לזה..... אשרי המאמין.

מישי יקרה, מבלי לשפוט אותך חלילה הרשי לי רק לומר לך שבהתחשב בגילך המופלג:-)את נמנת על מתי מעט שלא ניסו כל קשר זוגי מעולם-מוצלח או כושל ולא נכוו מאהבה נכזבת ומראש את כבר שוללות את האפשרות של להכנס לקשר ואת ההזדמנות היקרה מפז הטמונה ב'אהבת-אמת'. הצורך בקשר זוגי הוא חזק מאתנו והוא דלק רב עוצמה המניע אותנו.כנ"ל יצר הלבידו. ומה שמפליא בעיני עוד יותר הנו ההתקשרות שלך לאוביקטים קשים להשגה שאין סיכוי ממשי שתממשי עמם קשר זוגי ו/או מיני והמשיכה שלך בזמנו לקשר המלווה בכאב. המזוכיסטיות שלך העולה בקנה אחד עם מערכת יחסים זוגית מעוררת חשדני ותמוהה כשלעצמה בהתחשב בעובדה שאת ללא כל עבר טעון וללא כל ניסיון בתחום. האם את נפגעת תקיפה מינית בעברך? ללא ספק ההתנזרות שלך מכל מגע מיני עם גבר וחוסר ההתנסות שלך בכל סוג של קשר אינה נורמטיבית ואת זקוקה לטיפול על מנת ללבן את הסוגיות המורכבות הטמונות בלב העניין. מאחלת לך בהצלחה במסע העצמי ומיחלת לך לחוות אהבה שתנפץ לך את כל הסטריאוטיפים והמיתוסים השגויים, ושתחושי צורך וכמיהה אליה ולא תשללי ותפסלי אותה מראש! וכגודל הסיכון כך גודל הסיכוי. בהצלחה וכל טוב.

מתמצאת שלום לך, אני אוהבת לקרוא את ההתיחסות שלך כאן בפרום לדברים שנאמרים.את ממש כותבת מעומק ליבך. ופעם גם התייחסת לשאלותיי.