פסיכולגית של קרובי משפחה ... לדר' גידי

אוקי נמאס לי . אני מרגישה שלא ממש יש לי איפה לפרוק ועם מי אז אני כותבת פה. אולי בתור פסיכולוג תוכל לתת לי תשובה או להאיר את עיני מה עושים במצב הבא. לפני איזה לשוש שנים בערך הפנתי את גיסתי לטיפול אצל פסיכולוגית שאני בערך אצלה שש שנים . אז כמובן הייתי פחות. גיסתי היא נערה צעירה והיא אחות של בעלי. אמא שלה היא סופר פולנייה. מאלה שחייבות לדבר ולספר הכל בלי טאקט. בתור מטופלת עוד קצת נכון להיום אני רכושנית למטפלת שלי ואוהבת אותה מידי. אני חושבת שבכלליות אני סיימתי את הטיפול שלי ואני יותר נמצאת שם כדי ללמוד איך נפרדים ממנה. בגלל בעיות אישיות שלי אני גרועה בפרידות. עד לא מזמן קינאתי כששמעתי על הטיפול של גיסתי . זה הפריע לי שדיברו על הפסיכולוגית שלי ככה בשיחות סלון ועל הטיפול עצמו. כמובן מי שידברה זו חמותי ושאלה תמיד שאלות למה היא ככה ולמה היא ככה וכו וכו צן שאלות אישיות עלייה שקצת הפריע לי שהיא שואלת. לא חשוב נניח שאת עניין הקנאה סגרנו בהבנה קוגנטיבית בלבד שלמטפלת שלי יש עוד מטופלים ואני לא אזכה לעולם להיות המטופלת המיוחדת... מפריע לי מאד מאד שמערבים אותי בטיפול של גיסתי. לאחרונה צצה איזה בעייה די רצינית עם גיסתי שעוררה סערת רגשות בקרב בני המשפחה. אני כמובן ניסיתי לעזור בדרך שלי. ואז חמותי הלכה לפסיכולוגית שלי ושל גיסתי וחזרה ממנה כעוסה מעט. סבבה זכותה המלאה. כמובן שהיא הייתה חייבת לשתף אותי כי אני טיפוס שאנשים אוהבים לדבר איתו. כמובן שמתוך אינסטינקט ניסיתי להגן על הפסיכולוגית שלי מה גם שחשבתי שהיא צודקת בקונפלקט שנוצר ביניהם. היום שוב.......... אני מתקשרת אלייה מהעבודה ואחרי שתי דקות שיחה היא אומרת לי: "הייתה לי שיחה עם...." ואני הרגשתי שהגוף שלי מתחיל לבעור. את הסיבה עוד בעצמי לא גיליתי . ידוע לי שנתתי לפסיכולוגית שלי מקום כבוד בתוך הלב שלי. היום אני מנסה להילחם בזה. מנסה לזכור שהיא כאחד האדם ויש איזו התקדמות קטנטונת בעניין, אבל לצערי אני רגישה בנושא שלה וזה מפריע לי הדיבור הזה איתי. חמותי אמרה לי שהפסיכולגית עשתה ככה וככה ואמרה ככה וככה. ואני יושבת לי בהפסקת אוכל עם רגל מתנדנדת מנסה להבין לפשר . אבל היא פאקינג הפסיכולוגית שלי למה אני צריכה לדון בה עם מישהו אחר ועל טיפול של מישהו אחר. זה אמור להיות ככה??? כאלו משהו דפוק בי שזה מפריע לי? כי מהבנתי בטיפול : כן משהו דפוק בי אני אמורה להיות אדישה לזה שמשתפים אותי בחוויות טיפול אחרות שלה עם גיסתי ומשפחתה. איך שאני מבינה מהשיחות שלי עם הפסיכולוגית שלי אני מקנאה מעט בילדותיות ולא מקבלת את העובדה שלמטפלת שלי יש עוד מטופלים, אבל אני לא בטוחה בכלל שזה קשור לעובדה שלא בא לי לשמוע שמישהי אחרת כועסת על הפסיכולוגית שלי כי היא עשתה ככה וככה. חמותי מתלוננת שהפסיכולוגית שלי "מתקיפה" אותה. ואני מכירה את הפסיכולוגית שלי ויש סיבה כשהיא מדברת אלייה בנחרצות ואולי קצת בכעס. ובעיקר אני יודעת שהיא צודקת לאור מה שקרה עם גיסתי. זו טעות של חמותי רק שקשה לה להשתנות. הקיצר אני חושבת שבעיקר רציתי לשפוך קיטור ולשמוע את דעתך כפסיכולוג בנידון. אני כבר יודעת שהפסיכולוגית שלי חושבת שאני צריכה ללמוד לחיות עם זה שמדברים עלייה איתי ושיש לה עוד מטופלים מלבדי וכו כו... חבל לי שהיא לא מבינה אותי בקטע הזה הספציפי. אני כן מחפשת מישהו שיבין אותי ויתמוך ברגשות השליליים שלי כלפי העובדה שאני נחשפת בלי סוף לטיפול של גיסתי ולכעס של חמותי על הפסיכולוגית שלי. משהו כאן דפוק, אני יודעת, אבל לא יודעת עם בי או במצב. הרי יש הרבה אנשים ששולחים חברים שלהם לפסיכולוג שלהם ובטח גם שומעים ביקורות רעות על הטיפול והכל אבל למה בכל זאת זה מפריע לי.... סליחה מראש על האורך ואם הגעת עד כאן אז תודה דנה

שלום דנה, קראתי עד הסוף והיה אפילו מעניין ;-) אני חושב שאת צריכה לדבר עם גיסתך ולומר לה, ברחל בתך הקטנה, שזה לא לטובת הטיפול שלה, לא לטובתה ולא לטובתך (בתור פולנייה, תעמידי את עצמך בסוף התור...) לדבר עם חברים על מה שקורה בטיפול. אני באמת חושב שזה לא טוב. אני גם ממליץ לכל מטופליי לא לדבר עם אחרים על מה שקורה בטיפול שלהם עם אף אחד. קחי את זה כתרגיל בשמירה על גבולות ובהוראת הגבולות הללו גם לגיסתך. הסבירי לה מהי החשיבות של המסגרת הטיפולית ואמרי לה שזו פינה קטנה בחיים שלה שהיא רק שלה ושל הפסיכולוגית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

מי שמדברת איתי היא חמותי (אמא של גיסתי) כי היא מעורבת שם כאמא שלה . היא זאת שמספרת לי על השיחות שיש לה בטלפון עם הפסיכולוגית שלנו על ביתה. גם לדעתי מה שקורה בטיפול הוא משהו פרטי גם אם אמא שלה מדברת עם הפסיכולוגית בטלפון. הבעייה היא שאני לא יכולה להשתיק את אמא של בעלי כי בכל זאת זו אמא של בעלי. והפסיכולגית שלי למיטב הבנתי לא מתרגשת מהעניין. אני חושבת שהיא חושבת שזה לא אמור להפריע לי. אני רק חושבת. תראה אני עברתי טיפול מדהים ומסור ויש לי רק דברים טובים להגיד עליו ואני איכשהו מרגישה שזה לא מתאים לי וצורם לי להיות מעורבת בטיפול שלה. גם ככה אני מתמודדת עם השדים שלי - הקנאה והרכושנות. אז זה ממש לא נובע עכשיו מקנאה בגיסתי על הטיפול שהיא מקבלת מהפסיכולוגית שלי. אני רק מתחרטת כל פעם מחדש ששלחתי אותה לפסיכולוגית שלי. אבל זה כבר אבוד. אתה חושב שיש בי משהו לא בסדר שזה מרתיח אותי שהיא מערבת אותי? ותודה על התשובה. נעים לקבל אמפטיה בנושא (-:

שלום ד"ר, סליחה שאני נדחפת. אבל באמת לא כדי לדבר עם אף אחד על מה שקורה בטיפול? אני מספרת לשתי חברות מאוד טובות שלי. איך זה יכול להזיק? קשה לי להשאר עם הכל לבד. אילה