סיכוי לקשר אינטימי

שלום ד"ר, בעברי יש טיפול פסיכיאטרי של שנה, ולפני כן טיפול פסיכולוגי שנמשך כתשע שנים, בעקבות מום נולד וכמה ארועים טראומתיים כמו ניתוחים כושלים (מבחינה זו שחומרי ההרדמה פגים לפני תום הניתוח) אך בעיקר בגלל השוני של המום. במהלך הטיפול הפסיכולוגי ההוא אמר לי הפסיכולוג שהוא בספק אם אני אוכל ליצור קשרים אינטימיים בחיי, משהו כזה. אני תוהה אם לאור העובדה שאני כבר בן 26 ולא חוויתי שום קשר אינטימי שהוא בחיי, אני אוכל לפתח מערכת יחסים כזו שתהיה "תקינה"? מאחר ועד עכשיו אני נוטה להרגיש אכזבות, שהכול חד צדדי. כלומר, אף פעם לא יוצא לי משהו רציני וכשאני מנסה אני אף פעם לא יגע בבת הזוג נגיעות של חיבה משום שהיא "נתפסת" כמשהו "קדוש". אני גם לא מדבר בסגנון של "חמודה", "נשמה" וכו', בעיקר בגלל שזה נתפס אצלי כזיוף להשתמש בביטויים כאלו. כמו כן, לפעמים אני מרגיש "ריקנות" כזו ואין לי מה להוסיף בשיחה עם בת-זוג שאני מחבב, הנושאים הופכים להיות נדושים - כמו עבודה או לימודים ואין לי מושג איך להרחיב את תווך נושאי השיחה - זה מאוד מטריד אותי. אני בד"כ נמנע מלדבר על פוליטיקה, דת, סקס או כסף. האם יכול להיות מצב כזה שבן אדם בכלל לא יכול ליצור קשרים אינטימיים? האם זה "תקין" שאני לא מפגין חיבה כזו או אחרת לבת הזוג? כיצד אני מרבה את נושאי השיחה שלי? עוד יומיים אני "אחזור" לטיפול אצל הפסיכיאטר, אחרי שהבנתי שאולי לא הייתי צריך לעשות הפסקה ארוכה ולהפסיק לינטול את הכדורים נגד דיכאון - הרגשתי די טוב עד לפני מספר שבועות.

שלום דור, חשוב שתיקח את נוגד הדיכאון שרשם לך הפסיכיאטר, כי במצב של דיכאון גם תפיסתך את עצמך, את המציאות, את הזולת ואת יחסיך עימו מושפעים לרעה והתסריטים הפסימיים עובדים שעות נוספות. אשר ל"נבואת הזעם" של הפסיכולוג שלך - אוכל רק לספר לך על מטופל שלי, שלא הייתה לו חברה עד גיל 32, הוא שהה רוב הזמן בחדרו בבית הוריו, פרט לסיבוב יומי עם הכלבה של המשפחה לא יצא מהבית וניהל את חייו המצומצמים דרך האינטרנט. בשלב מסוים הכיר כך את מי שכיום היא אשתו ואם שני ילדיו והוא גם עובד קשה. אתה בסה"כ בן 26, עברת הרבה בחייך ונראה לי מאוד לא פשוט, אחרי כל מה שעברת בחייך, להציע את עצמך כבן-זוג. אני בהחלט ממליץ שתפנה לטיפול פסיכולוגי אחר לאחר חידוש הטיפול התרופתי בדיכאון כדי שיהיה מי שילווה אותך בתהליך הצמיחה והגדילה שלך, כך שקודם כל תוכל להשלים עם עצמך ולהיות פחות ביקורתי כלפי עצמך. בשלב מסוים הייתי מוסיף גם טיפול קבוצתי לטיפול האינדיבידואלי כדי שתקבל יותר תגובות אותנטיות באווירה המאפשרת זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

זה די מעודד, אבל מה הכוונה לעבור ל"טיפול פסיכולי אחר"? מטפל אחר או סגנון אחר כמו טיפול לא מילולי או משהו בסגנון. מה זה בדיוק טיפול קבוצתי לטפול האינדיבידואלי?