אח יקר..

שלום רב, אני פונה אליך בקשר לאחי בן ה-38. אני זוכרת כילדה כל מיני התפרצויות של כעס ורצון לשקט מוחלט מצידנו האחים. מה גם והוא היה אומר שאני לא אני ויש עוד דמות שלי...מה שאפפעם לא הבנתי והפחיד אותי כילדה..אחי הבכור הסביר לי בגיל 16 בערך שיש לאחי מחלת נפש שנקראת סכיזופרניה פרנואידית..נדמה לי שידעתי את שם המחלה אז... הוא היה באשפוז בביה"ח בשוייץ ומטופל עד היום אצל פסיכיאטרית בביה"ח בארץ. זכורים לי מס' מקרים שכנראה כה מודחקים כיוון שאין אפשרות להאמין..שאכן קרו. גרתי עם חבר שלי והוא ישן אצלנו לאחר שלא רצה לחזור לעיר בו הוריי גרו.. הוא ביקש לישון לידי...ואני יצאתי מהבית כולי בוכה ונבהלת.. בפעם אחרת עשינו סיבוב ברכב והוא אמר לי שיש לי עור נעים והוא רוצה להתנשק.... כמובן שהסברתי לו שזה שטויות...ואני אחותו..ואז הוא ביקש שלא אספר לאימא דבר.. כמובן ששוב פרצתי בבכי והתקשרתי לספר לאחי הבכור... מאז..הוא בסדר.עובד עבודות כלליות במקום כלשהוא.ממשיך ליטול כדורים. לא היו לאחרונה מצבים כאלו חריגים.. אחי הבכור הסביר שזה קרה עקב הפסקת נטילת הכדורים לפי רצונו האישי ולכן השתבשה עליו דעתו...אז.. הבעיה שהוא לבד חי רק עם אימא.אין לו חברה.הוא בודד כי הוא כבר מבוגר ומן הסתם בגיל הזה כולם נשואים עם ילדים. הוא אדם מדהים עם לב זהב ונורא קשה לי לראותו כך. הבעייה לאחרונה היא שאין לו כוח לקום בבוקר לעבודה וכך הוא יום כן יום לא מתייצב לעבודה. לאחרונה..הוא לא מתעורר לדבריו ומרגיש מאוד עייף! אימי מנסה לעודד ולדחוף אותו כן לצאת לעבודה כי היא רואה שאם מדובר במפגש חברתי הוא מוכן ראשון וכ"כ שמח לעשות דברים כיפיים. הוא אומר לי "אני יודע..שזו בעיה..כי לדבר כיפי יש לי חשק ולעבודה חש עייפות.." השאלה - כיצד לנהוג? מאחר וזה חוזר על עצמו שנים כולם התרגלו ולאפחד תכל'ס אין השפעה ישירה או התערבות כי רגילים לזה. השאלה אם זה נכון לעזוב את המצב כמות שהוא כי זה מה יש והוא לעולם לא יהיה כמו כולם?? האם סכיזופרניה כה קשה ונשארת לנצח? האם בד"כ אנשים חוזרים לעבוד או שמא נשארים חסרי תעסוקה בד"כ.? אני חושבת שאחי מאוד חזק. להישאר בודד בעולם זה דבר עצוב ומאוד קשה. רציתי לשמוע את דעתך בעניין. תודה!

שלום חלי, תעסוקה (אפילו לא כייפית) תורמת רבות לבריאות הנפשית של כל אחד ובעיקר עבור אחיך יש ערך למסגרת, שלא לדבר על כך שדרך העבודה הוא חש שלמרות הקשיים הגדולים שלו, הוא מסוגל להרוויח כסף, דבר שמעלה את תחושת הערך העצמי שלו. לא הייתי עוזב את המצב כמו שהוא, אלא מגייס את הפסיכיאטרית המטפלת בו. עדכנו אותה במצבו ושתפו אותה בדאגותיכם, כי יש כאן פוטנציאל להסתגרות ולפריצה מחודשת של המחלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org