מאוהבת באבא ובנו

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

20/12/2005 | 04:03 | מאת: מאוהבת פתולוגית

אני מאוהבת באבא ובנו. בעיקרון אני מנהלת רומן עם גבר מבוגר מאד יחסית לגילי הכרונולוגי, עקב תסביך אלקטרה ידוע והוא מאהב לטיני אמיתי ומאוהב בי עד כלות הנשמה. אני קשורה אליו ותלויה בו במובן מסוים אך לא בעוצמה הטוטאלית שלו. אני אוהבת לכבוש ולהיות מחוזרת..ואני מסוחררת מריגושים חדשים דבר שאני מכורח הנסיבות לא מממשת כבר חודשים רבים. אני שומרת לאב אמונים על מנת לא לפגוע בציפור נפשו. כאשר בנו הקטין בן ה15(לראשונה בחיים אני מתאהבת בנער ולא בגבר מבוגר)הוא אחד האלמנטים החזקים להשארותי בקשר עם אביו. אני חשה חשמל זורם ביננו באוויר, משיכתנו זה לזו הדדית, אנו משוחחים ללא מילים, מחייכים זה לזו במבוכה. הוא ילד מופנם וסגור עד מאד אך הודה באהבתו כלפי באס אם אס. אני מפנטזת עליו, מגלה כלפיו יחס מיוחד, זורקת לו כספים, מדובבת אותו, ונוגעת בו בגבול המותר כאם אל בנה- להשלים את החסך שלו באהבה אמהית. מאחר ואני אשה מאד מאד מוסרית, רציתי לדעת מתי בעצם זה יקרא חציית קווים אדומים? מהו הגבול הדק והברור בין יחסים אסורים לגבול המותר? האם עצם הפינטוז שלי בסקס מלא עם אביו (לא בנוכחותו כמובן)ובידיעת ותמיכת אביו וההתחככות של הבן שלו בי בטעות מכוונת בהזדמנויות שונות, וגילוי אהבה מוחצנים ביני לבין אביו בנוכחותו על מנת לגרות אותו אינה מספיק גרועה להגדרה של יחסים אסורים עם קטין? המוזר בכל הסיפור הוא כי אביו קנאי פתולוגי ורכושני כלפי בכל הנוגע לגברים זרים ובכל הנוגע לבנו הוא אינו מקנא לי ונותן לי חופש פעולה גמור ומשדל אותי לפתות ולגרות את הילד בהתערטלות ועיכוס לפניו. וכבר ציין לי פעמים רבות שהילד מתרגש להימצא במחיצתי ומזדקר לו כל אימת שאני מענטזת קלות או מגלה כלפיו יחס חביב ואוהד. הכל מסובך לי ואני חוששת לאבד שליטה ולהגרר אחר הפנטסיות שלי ושל האבא הסוטה שלו. מהו הגיל המותר לי על פי חוק לקים יחסים אינטימיים בהסכמה עם הילד? והאם זה לא יפגע או יפגום בקשר שלי עם אביו?

לקריאה נוספת והעמקה
20/12/2005 | 11:25 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך, מי שנראה לי הקורבן האמיתי בסיפור הזה הוא הילד. את שואלת על הגיל המותר לקיום יחסי מין, אך זהו עניין פורמאלי בלבד. לא לחינם קבע המחוקק את גיל ההסכמה. הילד אינו מבין בשלב זה מה את ואביו גורמים לו. מבחינתו נעים לו להיות מחוזר, לקבל יחסי אימהי לכאורה (ולמעשה, מאוד לא אימהי כי אמא לא מפתה את בנה מבחינה מינית) ובנוסף בכך משתוללים בו הורמונים של גיל ההתבגרות. לא פחות תמוה הוא העידוד של האב להשתמש בילדו כמעורר פנטזיות מיניות שלך. אתם משחקים משחק מסוכן מאוד, שעלול לגבות מחיר כבד מהילד הזה בתהליך התפתחותו לאדם בוגר ובאופן יותר ספציפי עלול לפגוע ביכולתו לשלב מין ורגש במסגרת קשר זוגי. הייתי מצפה מאדם בוגר שיידע לעדן את דחפיו המיניים כאשר הם אינם מופנים כלפי האובייקט המתאים. יש לנו פנטזיות על כל מיני דברים שונים, משונים ואסורים, אך כדי לתפקד כאנשים בוגרים אנו חייבים לכבוש יצרים מסוימים. את יכולה להמשיך לפנטז באופן דיסקרטי ובלי שאף אחד יידע על כך, אך שמרי מרחק מהילד ובכך תשמרי על נפשו הרכה. אולי באמת תוכלי לעדן את תאוותך המינית אליו ולמלא תפקיד של דמות אם חלופית שהוא זקוק לה? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

21/12/2005 | 02:34 | מאת: מאוהבת פתולוגית

כנפגעת תקיפה מינית מתמשכת בהיותי קטינה אני מודעת היטב להשלכות הרות האסון של אינוס ופגיעה מינית במיוחד לקטינים או במקרה הנוכחי:מבינה ומודעת להשלכות שתהינה לפיתוי והניצול המניפולטיבי של קטין מתבגר בעל הורמונים משתוללים ובעל חסך באהבה אמהית ועל כן אני מבינה את ההגנה והאהדה שאתה רוחש לקטין ולכן אינני מממשת כמובן בכל צורה שהיא את משיכתי המינית כלפיו ועורכת סובלימציה ומתעלת את הרגשות הסימפטיים שאני רוחשת לילד ומתרגמת זאת ליחס אמהי אמיתי. החשש שלי הוא יותר ברמה הרגשית והפנטסיונרית- שאינם נותנים לי מנוח. שהרי הפנטסיה שלי הנה על בן אדם חי, קרוב אלי, ילדו של אהוב לבי, ילד יפה תואר ויפה מידות, התלוי בי ובאביו בקשר הדוק וסימביוטי, בשיא פריחתו ואונו וקונקרטי ומשמעותי בחיי ואין מדובר בהתאהבות באויביקט ערטילאי או בפנטסיה דימיונית וכדומה.... האם עצם הפנטסיה העזה המקננת בי כלפיו אף אם אינה יוצאת מהכוח אל הפועל אינה גרועה דיה? האם אינני הופכת לאשה מופקרת כאשר אני מפנטסת על אב ובנו הקטין בנשימה אחת? האם עלי להתרחק מקרבת הילד בהדרגה על מנת לא להסחף אחר המחשבות האסורות שלי ?

מנהל פורום פסיכותרפיה