על ילד בן 81/2

לד"ר גידי שלום!!! בתאריך 8.11.05 בשעה 10.07 שלחתה לי תשובה בקשר לבני שהוא סובל מחרדת נטישה קשה מאוד. וזאת עקב זה ששלחתי אליך שאלה מה עושים עימו שהוא מבקש ממני להישאר עימו בבי"ס. וזאת למרות שיש לו אח תאום בכתה המקבילה. ממש לידו. שלחתה אותי לפסיכאטר או למטפל משפחתי שיעקור את הבעיה מהשורש. וזאת למרות שאין לו שום סיבה להיות בחרדה.ש אני מבינה שכך נהוג. אך מה עושים היום לאחר שהזמן חלף והמצב עבר. פשוט קמתי בקר אחד ואמרתי לו חמוד היום אמא לא הולכת איתך לבי"ס כי יש לי המון סידורים בבית ואני צריכה גם לבשל לכם לשבת. וכ' וכו'... ועוד הוספתי ואמרתי לו שפשוט כשהוא ירגיש שהוא לא יכול יותר להיות בלעדי זה בדיוק 5 דקות נסיעה מהבית שיתקשר אלי ואני ישר אבוא לבי"ס. הילד הלך לבי"ס בהתחלה עשה מעין פרצוף - עצוב. ונסע לבי"ס כשאבא שלו מסיעה אותו ואת אחיו. הילד כל היום לא התקשר. וכשהוא חזר הביתה שאלתי אם הכל בסדר? והוא ענה שכן. כמובן שפינקתי אותו ושיבחתי אותו על אומץ ליבו. וביום ראשון. אם הוא ירגיש שהוא צריך אותי אני אתלווה אליו. יום ראשון הגיע והוא אמר לי אמא אני אנסה היום שוב להיות לבד. ונראה מחר. וכך המצב המשיך עד היום היום אנו כבר באמצע דצמבר ובלי עין הרע הכל הולך בסדר. הילד נפתח משחק עם חברים משתתף בשיעורים בכתה. בא ומספר חוויות נעימות שיש לו או יותר נכון שהוא חווה. ולשאלתי מה אתה אומר על המצב הנוכחי. האם בכל זאת לפנות לפסיכאטר? או למטפל משפחתי? אשמח אם אענה במהרה בתשובתך. מירי

שלום מירי, כשהמלצתי מה שהמלצתי שנינו לא ידענו את מה שאנחנו יודעים היום. אם הבעיה חלפה, אינני רואה כל צורך לפנות לטיפול אלא אם כן קיימות בעיות אחרות, או אם תופענה כאלה בעתיד. אני חושב שאת יכולה להשתמש בהצלחה הזו שלך כאם כדי להבין יותר לעומק את הדינמיקה של היחסים עם בנך. כנראה שקודם היית בחרדה כתוצאה מהחרדה של הילד וזה לא איפשר לך להשתמש בסמכות ההורית שלך. מה שאני מבין מהשתלשלות העניינים הוא שכאשר את נותנת לילד חיזוק חיובי על עצמאות הוא נעשה עצמאי וברוח זו יש להמשיך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org