קנאה בין חברות

לד"ר רובינשטיין שלום. יש לי חברה טובה מאד עוד מבית הספר. נשארנו חברות טובות לאורך כל השנים עם עליות ומורדות. התחלנו מאותו מקום, אבל היום מצבינו שונה. אני התחתנתי קודם ובעלי משתכר יפה מאד, וגם אני. אי אפשר להגיד שאנחנו עשירים אבל אנחנו בהחלט חיים ברווחה. היא לעומת זאת משתכרת פחות ממני ובעלה (הטרי) לא משתכר כלל (הוא עדיין לומד). מצבם הכלכלי כאמור פחות טוב, אם כי גם מאד סיבות. ההורים שלי ושל בעלי יכולים לעזור לנו יותר מאשר ההורים של חברתי ובעלה למשל ברכישת דירה וכן הלאה. הפערים הכלכליים שבגיל יותר צעיר לא היו מורגשים, נהיים יותר משמעותיים. מעשית אני לא חושבת שיש הבדל רב בחיי היומיום. אני לא נוהגת באוטו יותר מפואר לא קונה בגדים יותר יקרים וכן הלאה. עם זאת אני מודעת להבדלים ביכולת ובאופן כללי משתדלת לא לדבר על כספים. בזמן האחרון אף היה נדמה לי שהנושא נהיה רגיש יותר, וחברתי החלה מתלוננת שאני לא מספיק מבינה עד כמה מצבה הכלכלי קשה. (אני מבינה אבל אני לא בדיוק יודעת מה אני יכולה לעשות בנידון) לאחרונה גם קודמתי בעבודה, ויש לזה גם משמעות של תוספת במשכורת מה שנראה לי שגרם ליותר בעיות (אבל אני לא בטוחה, יכול להיות שהחששות שלי מדברים) בכל אופן היום דיברנו, וקיטרתי שלא נותנים לי לקחת חופשה מהעבודה ולא נוכל לסוע לטיול לח"ול שתכננו, ופתאום חברתי התפרצה ואמרה שאני נשמעת מפונקת ושלא כל האנשים בכלל יכולים להרשות לעצמם לסוע לח"ול ושבכלל אני לא מבינה עד כמה קשה המצב הכלכלי שלה, ושכשהיא תכננה חתונה ורצתה להתיעץ איתי הצעתי לה רק הצעות יקרות מידי שהיא לא יכלה לעמוד בהן (יכול להיות שזה נכון, אבל אני בהחלט לא הבנתי את זה, וגם מלחתכילה לא רציתי ליעץ לה בזמנו כי ידעתי שזה נושא רגיש אבל היא ממש בקשה) ושאני לא מבינה שלה אין אבא שיכול לממן לה חתונה כמו שלי וכן הלאה. אני מרגישה ממש רע, מצד אחד אני נורא מצטערת אם גרמתי לה להרגיש קנאה במה שיש לי, וזה באמת לא יפה מצידי לא להבין מה קשה לה, מצד שני התפרצות קנאה כזאת ממש מדאיגה אותי. גם ככה אני ממש משתדלת לא לנקר עינים, אנחנו לעולם לא מדברים על כסף ורמת החיים הכללית שלנו די דומה. אני לא רוצה לסבול מרגשי אשמה על זה שהיתה לי חתונה מפוארת או על זה שאני יכולה להרשות לעצמי חופשה בחו"ל. (אנחנו חושבים להחליף רכב ואפילו חשבתי על להמנע מכך על מנת לא לנקר עינים לחברתי) האם זו אני? האם זו היא? מה עלי לעשות?

שלום רינת, זו לא את וזו לא היא. קודם כל, את יכולה לראות את העובדה שהצלחת לשמר את הקשר לאורך שנים כה רבות כהישג שלך. שנית, קשה מאוד, ואף לא טבעי, לשמר דפוסי חברות מהילדות עבור שתי נשים בוגרות, שכל אחת ממנה התפתחה בצורה שונה. במצב כזה יש לדעתי לנסות למצוא את הפשרה בין המיתוס האומר שבין חברים טובים אפשר לדבר על הכל ובין הימנעות מוחלטת מכל נושא בעייתי ולזהות יבלות מסוימות שלא כדאי לדרוך עליהן. גם אז זה לא מבטיח הסכמה מלאה והיעדר מוחלט של חיכוכים ועימותים, אך אלה הם חלק מכל קשר "בריא". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטייין