בלגן

מה יכולה להיות הסיבה לחרדה מהצלחה בקריירה ומתעסוקה בכלל?? אני מנסה להבין האם אני אדם עצל מטבעי ולכן אני מחדירה לעצמי פחדים מראיונות,מהצגת העצמי בפני האחר מחשש שמא אראה "טיפשה" אדבר בשפה נמוכה וכד.... כלומר מראש פוסלת הצלחה כדי לא למצוא עצמי במסגרת.. או שבאמת החשש קיים ולכן אני נעה כ-7 שנים מעבודה לעבודה שאינה מספקת אותי כלל ואינה מתאימה לי אני בת 30 ומאז ומתמיד חשתי חוסר ביטחון בכל הקשור למגע עם אנשים "ברמה גבוהה" דהיינו מאבחנים..מראיינים...כל מי שעמדתו "כאילו" מעליי. על פניו אני בחורה מאוד חזקה שתלטנית דומיננטית. אני שומעת את זה מכל עבר כולל ממנהלים לאורך חיי וגם בשירותי הצבאי. לא פעם הוצע לי קידום אך מרוב הספק העצום שאני מחדירה לראשי שאיני טובה אני פשוט בורחת מהתמודדות שוב ושוב. כשאני מוצאת מסגרת אני נאחזת בה בכוח כאילו כמו אויר לנשימה כדי לא להגיע לאותו טווח שבו אני מתחילב עם החרדה הזו. והנה אחרי 3 שנות עבודה במקום שעשה אותי ממש חולה מרוב שלא נהניתי בו. הרגשתי לחץ בכל פעם שהגעתי לאותה מסגרת.עדיין ידעתי שבכל מקום ארגיש כך ולכן העדפתי פשוט לסבול עד שכבר לא הרגשתי טוב עם עצמי וגרמתי לפיטוריי. כעת,אני באותו חלל שבו איני מצליחה לשנס מותניים ולהתחיל את התהליך מחדש אני חותמת כבר פעם 3 בלישכה מה שלגמרי משכנע אותי להבין שאיני מוצלחת קשה לי עם זה.אנלא יודעת מה לעשות ולצערי טיפול לא בא בחשבון כיוון שיש לי ראייה שלילית לגבי הימצאותי בטיפול מכוון.תמיד נראה לי שאגבור על הכל ואיני צריכה עזרה בפועל מובן שהדברים עדיין תקועים.עובדה שאני חשה שוב את אותו לחץ קרייריסטי מצד אחד מאוד מעריכה הצלחה וקידום - למדתי תואר ראשון ולא המשכתי לשני רק מאותה סיבה שלא אשתמש באותה השכלה כי איני ראויה לה.. אני רוצה בתוך תוכי ושואפת לצמוח ומצד שני כשיש הזדמנות אני בורחת ממנה. ולכן אולי המחשבה של הקטנת ראש וחיפוש עבודה שאינה מזהירה במיוחד יקטין את פחדיי. איני מסוגלת שוב לשאת את עול הלחץ והמתח כאשר אני בעבודה הדורשת תפקידים כמו הדרכה,הסברה בקבוצה,כל מה שקשור להעברה פרונטלית מלחיץ אותי אני ממש בבעיה וזקוקה רק לעיצה אובייקטיבית. אני תמיד מרגישה שאיני אינטיליגנטית ושהסביבה עויינת ולכן אני מנסה להתרחק מהתחושות הללו אך אין עבודה ללא אנשים אלא אם הייתי יכולה לעבוד עבודה פיסית. למה יש לחברה כזו השפעה עליי?? למה אני לא מצליחה להתרכז רק בעצמי ולהיות חיובית יותר - להאמין קצת בעצמי? כואב לי על כך. תודה רבה.

רק רציתי לומר שאני מרגישה לעיתים כמוך. אני לקראת סיום תואר ראשון במקצוע יוקרתי (וגברי מן הסתם, אחרת לא היה יוקרתי...) ואני מאוד חוששת מעבודה עם גברים כי אני חוששת שהם יהיו שחצנים או שוביניסטיים ושאני לא אהיה מספיק חכמה לעומתם. המחשבה הזו לפי דעתי נובעת מחוסר בטחון ואני יודעת שיש אנשים עם בטחון עצמי שיכולים לדבר הרבה שטויות אבל כולם יקשיבו להם כי הם מקנים תחושה שהם יודעים מה הם אומרים. אני חושבת שבן אדם צריך לעבוד על עצמו כך שיראה את עצמו באור הכי חיובי שיש. אני יודעת שזה קשה. וגם לי דרך אגב קשה לעמוד מול קהל וגם לי יש חשש מקידום למשרות גבוהות ואני מעדיפה לעבוד במשרות סולידיות עם מסגרת ברורה. אבל, לאט לאט, לומדים לקבל בטחון, מנסים לדבר יותר עם אנשים, להרגיש שיש לי שליטה בחיים ושאני מבינה עניין. אני אתן דוגמא שלמדתי על בשרי והיא הוכיחה לי שהמחשבה שאני לא מספיק חכמה היא לא נכונה: תמיד כשהייתי נתקלת במשהו לא מובן בחומר הלימוד הייתי שואלת סטודנט "מבריק" שאני בקשר איתו. זמנים השתנו, לקחנו קורסים שונים, ופתאום גיליתי שאני מסוגלת להסתדר לבד ולהבין דברים לבד. זה קשור לאיך שאנחנו מאמינים בעצמנו. זה כמו שילד קטן שלא מצליח לעשות משהו ישר הולך לאמא כדי שהיא תעשה בשבילו... גם לי עוברת בדיוק אותה מחשבה בראש לגבי תואר שני. שאני לא אהיה ראויה לו. קשה לי בראיונות עבודה ואני תמיד פוחדת שאני אהיה פחות טובה מהגברים. אני כרגע נותנת לעצמי צ'אנס. אני מנסה לחשוב שיהיה בסדר ואני אוכיח לעצמי שאני מסוגלת. אני חושבת שזו בעיה בעיקר של נשים. בגלל שהמשרות הגבוהות מוחזקות ע"י גברים ובד"כ גברים נותנים תחושה של בטחון ושהם יותר חכמים מנשים וזה קשה להתגבר על המכשול הזה כי מראש את באה מעמדה נחותה כי החליטו שאת נחותה למרות שזה לא נכון. ואני יודעת שזה לא נכון כי אני יכולה לשלוף לך מהמותן הרבה שמות של בנות שלומדות איתי שהן ממש מבריקות בחוכמתן. (ואנחנו מעט בנות כך שזה משמעותי...), כלומר אנחנו מעט אבל חומר משובך וצריך להתחיל להבין את זה. אולי עוד כמה שנים זה יכנס לתודעה... בקיצור, בלבלתי לך את המוח... את חייבת לקחת את עצמך בידיים. את חכמה, ואת יודעת את זה איפה שהוא בתת מודע שלך וזה חייב להגיע למודע. את תרגישי סיפוק אם תעבדי במשרה חשובה ואת צריכה לתת לעצמך צ'אנס. אני מאחלת לך בהצלחה.

שלום אנה, מהתיאור הארוך והמפורט שלך את מצטיירת כאדם בעל דימוי עצמי נמוך מאוד - ובכך בוודאי שאינני מחדש לך דבר. מכאן נובעת גם התלות המוגזמת בקבלת הערכה מאנשים אחרים, שכן בגלל הדימוי העצמי הנמוך שלך, את עצמך לא נחשבת בעיני עצמך כמקור לחיזוקים חיוביים שאדם ממוצע יכול לרוב לתת אותם לעצמו, לסמוך על עצמו, להישען על עצמו ולשאוב כוחות מעצמו. לכן, למרות שהשתדלת לפרט ככל שניתן, המלצתי היא לפנות לאיש מקצוע לטיפול פסיכולוגי פנים אל פנים. רק באמצעות טיפול מעמיק ואינטנסיבי וחוויה מתקנת של יחסייך עם הורייך באמצעות הקשר עם המטפל ניתן להתגבר על הליקויים והפגמים בדימוי העצמי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org