איך לצאת מהבושה?

שלוםרב. הזמנתי לאירוע שלי את גיסי, חלום חייו להרצות במשהו מסויים. רציתי לרצותו ולעשות לו טוב, נתתי לו להרצות ולא לקחתי בחשבון שיתקע בדיבור. לעיתים הוא מגמגם. לגמרי זה ברח לי מהראש, בתחילת ההרצאה הוא גימגם בצורה לא נורמלית שנמשך שניות ארוכות עם כל מיני פרצופים, ואחר דיבר בשטף, ייתכן ונלחץ. ברור שחשתי רחמים עליו, וזה גרם למבוכה לא קלה בקהל, וראיתי חלק מהאנשים גיחכו, צחקו ומספר אנשים יצאו מהאולם. לי תמיד היה חשוב: "מה יגידו אנשים"? דעתם של אנשים כלפי וכד'. הרגשתי בושה, ורציתי לקבור את עצמי בתוך האדמה. נכון, אף אחד לא אשם, הוא מסכן,וזה קרה. אך לי יש בעייה. איך לצאת מהבושה, איך להביט באנשים האלה בעיניים, איך אגיב שאראה אותם שוב?. והחלטתי שיותר לא אתן לו במה.- ענת.

שלום ענת, לכל הצדדים ברור שכוונותייך היו טובות: גם לגיסך וגם לקהל. אני משער שגיסך גם למד מהניסיון ולא יבקש ממך במה שוב, כך שלא תעמדי בפני סיטואציה דומה בעתיד. הצורך שלנו להיות מוערכים ומקובלים הוא צורך מאוד אנושי אך גם מאוד מגביל (ראי מאמר בנושא בקישור הבא: http://gidi7.home-page.org/ ) ורצוי למצוא דרכים להעלות את הדימוי העצמי שלנו, כך שלא יהיה תלוי בצורה כה קיצונית במה שאנשים חושבים עלינו. אפשר לעשות זאת בעזרת עבודה עצמית, לימודים (כל לימוד תורם לדימוי העצמי) או ייעוץ מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org