רגשי נחיתות בקשר

יש לי חבר ואני ממש ממש ממש אוהבת אותו, אין לי שום ספק בכך. אתמול הייתי אצלו ודיברנו, הוא בן 17 וחצי והוא התחיל לספר לי על זה שהוא לא כמו כולם שהוא קורא ספרים ובסביבה שהוא היה אף אחד לא קרא ומעניינים אותו המון דברים והוא יודע מההוא רוצה לדעת פילוסופיה, עיצוב פנים הוא רוצה לקרוא המון ספרים ולדעת המון כי בשביל גיל 17 וחצי הוא טעם קמצוץ ממה שהעולם מציע אך קמצוץ די נכבד. ובכל הזמן שהוא דיבר אני חושבת לעצמי, אני טיפשה אני כלום, אני לא יודעת מה אני רוצה ולא מעניין אותי כלום. אני מרגישה שאני לא יכולה להמודד עם המערכת היחסים הזאת כי זה דורש המון, אוזן קשבת שאין לי כל בעיה לתת אך זה גורם לי לרגשי נחיתות מחרידים. ואני חושבת לעצמי אלוהים, ( ואני אפילו לא מאמינה בו) מה הוא עושה איתי? למה הוא אוהב אותי? אני לא יכולה לדבר איתו על כל זה כי זו בעיה שונה לגמרי שאני לא יכולה להפתח לאנשים וזה טבוע עמוק בעברי. אני אוהבת אותו ואני לא רוצה לוותר עליו ולא נראה לי שאני אפילו אוכל לוותר עליו. אחת שאלה אותי מה מעניין אותי? חשבתי חשבתי ואמרתי לה שפסיכולוגיה פרוייד חלומות תיאולוגיה... אבל בדיעבד, כשחשבתי על זה לעומק אמרתי למה אני צבועה.? זה הרי לא באמת מעניין אותי עד כדי כך שאני רוצה לדעת הכל כאן ועכשיו. אולי זה גם בגלל שאני רק בת 17 אבל חבר שלי הוא בן 17 והכל מעניין אותי האם קשר שבו אני מרגישה רגשי נחיתות הוא טוב בשבילי?

שלום מיכל, רגשי נחיתות אינם טובים בכל קשר. אינני מאמין שהם יחלפו אם תחליפי את בן זוגך. זה משהו שטמון עמוק באישיותך והוא מורגש רק בהשוואה לזולת, במקרה זה חברך, שהוא אחד האחרים המשמעותיים ביותר עבורך כרגע. לכן, אני מציע לך להישאר עם חברך, אם אתם אוהבים זה את זו ולהפך, ובמקביל לפנות לטיפול בו תוכלי לעבד את מקורות ההערכה העצמית הנמוכה שלך ובעזרת ברית טיפולית טובה אם המטפל, לעבור חוויה מתקנת בה המטפל, כדמות משמעותית, יקבל אותך ללא תנאי, יאפשר לך לקבל את עצמך וכתוצאה מכך תוכלי למלא תפקיד שוויוני יותר בקשר זוגי ובקשרים בכלל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין