צריכה עזרה

שלום, כחצי שנה ואף יותר, אני מרגישה שאני לא מתקדמת בחיים לשום מקום שהכל תקוע ( אני בת 25- סטודנטית). אני מרגישה לפעמים שאני מאוכזבת מעצמי, וממה שאני.אני לא רואה כרגע שיש משמעות לחיים, הכל נראה לי כ"כ משמעם ושגרתי. אני אדם סגור ומופנם. החברים הקרובים לי- כל אחד עסוק בעניניו-כך שלבלות ולצאת מהבית לא יוצא לי כ"כ. בנוסף לפעמים יש לי מעין אובססיה אם אני מטלפנת ולא עונים לי, אני מנסה שוב ושוב...עד שהצד השני מתעצבן. אני לא יודעת אם חבר זה מה שיפתור את הבעיה. אני לא יודעת אם עלי לפנות לטיפול כלשהו ואם כן אז מה עלי לומר? וכיצד טיפול אכן יוכל לעזור? מה בדיוק עוברים בטיפול פסיכולוגי. אני אפילו לא יודעת כיצד להגדיר את הבעיה.מה מומלץ לעשות? מחכה לתשובה תודה מראש

שלום אלמונית, אל לך להיות מוטרדת מכך שאינך מסוגלת להגדיר את הבעיה. חלק מעבודתו של כל מטפל הוא לעזור לך גם בכך. נשמע שאת סובלת מדיכאון ומחרדה חברתית. המלצתי היא על טיפול משולב, תרופתי ופסיכולוגי, ועל כן פני קודם כל לפסיכיאטר שיתאים לך טיפול תרופתי נוגד דיכאון ובמקביל לטיפול פסיכולוגי (שיחות). ייתכן שבהמשך יהיה צורך לטפל במופנמות הקיצונית שלך במסגרת סדנא להתמודדות עם חרדה חברתית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

מה הכוונה בחרדה חברתית?אני לא מפחדת מאנשים הסובבים אותי. ועל פי את מאבחן זאת ( אם אני יכולה לשאול) תודה

שמי הילה אני בת 28 אחות בכורה ל-2 אחים יש לי אחות בת 24 שחולה מזה שנים במחלת נפש קשה וכואבת.בתחילת הופעות תסמיני המחלה היא הוגדרה כחולת בולימיה , היא טופלה באמצאות כמה שיטות כמו 12 הצעדים כמו עובדות סוציאליות פסיכולוגים ובתי חולים(חשוב לציין כי כרגע היא מאושפזת בבי"ח עפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה)מן הראוי לציין כי היא ניסתה כמה וכמה פעמים להתאבד ע"י בליעת כמות גדולה של כדורים ואתמול היא נסתה משהו חדש כמו חיתוך ורידי הידיים .הרופאים במחלקה נראים כאובדי עצות וכך גם אנו ,המשפחה. לאחרונה הרופאים החליטו להגדיר את מחלתה כאישיות גבולית ,אשמח לדעת עוד על המחלה ,אשמח לקבל ייעוץ והכוונה לגבי טיפול הטוב ביותר שניתן כנגד מחלה זו. אנא עיזרו לנו להציל אותה ולגרום לה לרצות לחיות.