המשך לימודים -

ראשית - תודה רבה על תשובתך המהירה מאוד. שנית - הבעיה היא שכולם מסביב לוחצים ודוחקים בי שחייבים להמשיך... אבי נפטר ממש בתחילת תקופת הבחינות. באותו שבוע הייתי אמורה להבחן באחד הקורסים, אך כמובן שלא יכולתי לגשת. מועד ב' נערך כשבועיים לאחר מכן, גם אליו לא הייתי מסוגלת לגשת. ביקשתי מועדת הוראה מועד מיוחד, אחת המרצות מהועדה יצרה עימי קשר טלפוני ושאלה מדוע אני מבקשת מועד ג'. הסברתי לה שלא חלף חודש מאז אבי נפטר באופן פתאומי. תשובתה הייתה ש" אין מה לעשות, חייבים לחזור לחיים. וכי אין להשיב את הנפטר". ושאולי אשתדל לגשת בכל זאת למועד ב'. בסופו של דבר אושר לי מועד מיוחד. היה חשוב לי לכתוב שורות אלו כי אני יודעת שאני באמת מתמודדת עם דברים לא קלים, אז מדוע אף אחד לא מבין?? למה אני מרגישה כ"כ לא בנוח לבקש הערכה של מספר ימים בהגשת עבודה, ומעדיפה לחזור על הקורס 3 פעמים??? בנוסף, הייתי בטיפול פסיכולוגי מטעם האוניברסיטה. הפסיכולוגית שלי מקסימה, חמה, רגישה והכי חשוב - תמיד זמינה לי מחוץ לשעות הפגישה במצבי מצוקה. ( לצערי, היו לא מעט....). העניין הוא שגם היא כל הזמן דחפה אותי לחזור ללמוד, כי זה העתיד שלי. משפטים כמו: "נו באמת, תכריחי את עצמך, את חייבת, הלימודים באמת חשובים לעתיד שלך..." אני מבינה שהכל נאמר מתוך כוונה טובה בלבד, אבל למה לא מבינים שזה לא עובד ככה?? תמיד יש תחושה שמותר לבכות "ולקבל הנחות", אבל רק בשנת האבל. כשהיא חולפת - אין תירוצים!! לגבי הבעיה הרפואית היא טענה שאני לא יכולה לתת לה להשתלט לי על כל החיים, אם תהיינה בעיות פיריון בעתיד אאלץ להתמודד עימן בבוא העת, אפילו עם אימוץ, אבל מיותר לעשות זאת עכשיו. אני מרגישה כאילו אני מבקשת שמישהו יבין אותי ואת מה שאני עוברת... האם, לדעתך, אני צריכה לערב איזה שהוא גורם באוניברסיטה כדי שיוכלו להקל עלי, או שמא עלי להקל על עצמי ( דבר שאני לא בטוחה שכדאי לעשות) ע"י לקיחת פחות קורסים, אפשרות שלישית היא אולי באמת עלי להפסיק לשקוע בבעיות ולהכריח את עצמי ללמוד,עד כמה שניתן, בלי הנחות?? שוב - המון תודה!

שלום יובל, אם יש באוניברסיטה, שבה את לומדת, שירות ייעוץ פסיכולוגי לסטודנט ואת מעוניינת לקבל את הטיפול שם, ייתכן שגם יעזרו לך לקבל הקלות מסוימות בלימודים, במידה שתחתמי להם על ויתור על סודיות רפואית. בכל מקרה, כוונתי לא הייתה שאת צריכה להפסיק את הלימודים, אלא שהקשיים בלימודים הם סימפטום לאירועי החיים הקשים מאוד שפקדו אותך ובהם יש לטפל טיפול פסיכולוגי. החיים אינם יכולים להימשך כרגיל במצב כזה. זו ציפייה לא מציאותית. לדעתי, עלייך להשתחרר ככל שניתן מלחצי הסביבה, לחשוב מה טוב ומה מתאים לך ולפנות לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org