הסבר על כדורים

ד"ר רובינשטיין שלום, עברו עלי שנים קשות מאוד. תמיד הצלחתי להתמודד עם כל הקשיים ולהצליח בכל מה שרציתי. הרגשתי שאני מצליחה להתעלות על הבעיות ואולי אפילו על הנפש שלי. הכל הלך טוב עד לפני כמה חודשים. נכנסתי לדכאון די קשה, התחלתי להרגיש ממש רע פיזית והבעיה העיקרית שהכי מפחידה אותי היא הפחד שלי להיחנק מאוכל (הבעיה הזאת דווקא התחילה לפני שנתיים בערך והחמירה כל הזמן. עכשיו היא כבר בלתי נסבלת.). אני חושבת על זה לפני שאני אוכלת ובזמן שאני אוכלת. אני לא אוכלת המון דברים וקשה לי מאוד לאכול ליד אנשים. זה משגע אותי שאני לא יכולה לשלוט בבעיות האלו. אני מפחדת שזה לא ישתנה. אני מפחדת שלא יהיה לי עתיד כתוצאה מזה. אני מרגישה חסרת תקווה. כרגע אני לא יכולה לתפקד. ההרגשה הפיזית קשה מאוד וגם בכל מקום אי אפשר להתחמק מעניין האוכל. מה גם שאין לי מוטיבציה גבוהה במיוחד לרצות לחיות כרגע. גם לא לקום בבוקר. התחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני חודשיים שלושה. היא טוענת שהרגשות שלי וכל הדברים שחוויתי כאילו חונקים אותי או וואטאבר. היא רוצה שאני אתחיל לקחת כדורים. אני אמורה ללכת לפסיכיאטרית שתסביר לי על זה ותתאים לי את הכדורים. ובינתיים אני אשמח ( אשמח זאת מילה מוגזמת מדי נראה לי...) לשמוע על כדורים. חברות ומשפחה די מתנגדים לרעיון שאני אקח כדורים. הם טוענים שזה גורם להתמכרות, פגיעה בכבד,אפטיות וגם כשמפסיקים זה גורם לעיוותים וכאבים וכו' וכו'. אני לא רואה ממש ברירה אחרת מלבד לקחת כדורים, אבל אולי אתה יכול להרגיע אותי קצת בעניין הכדורים? תודה מראש.

שלום בת 19, לפי תיאורייך, מצבך מחייב טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה, שבלעדיו גם השיחות עם הפסיכולוגית לא תוכלנה להיות יעילות. התרופות הנמצאות כיום בשימוש הן עם מעט מאוד תופעות לוואי ובכל מקרה המצב הפיך, דהיינו, עם הפסקת התרופה גם תופעות הלוואי נפסקות, במידה ובכלל הופיעו. אני מציע לך להקשיב לאנשי המקצוע שאת נמצאת בטיפולם ולא לבני משפחתך וחברייך, שללא ספק איכפת להם ממך, אך הם אינם מבינים דבר בטיפול תרופתי וניזונים מדעות קדומות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

את אומרת שברור לך שאת צריכה תרופה, וזה לדעתי יופי, כי יש אנשים במצבך שלא מצליחים להבין כמה זה חשוב להם. עצה שלי מניסיון: בהנחה שירשמו לך תרופה מסוג SSRI, (משפחת הפרוזק), קחי חודש.מה כבר יכול לקרות בחודש... אחרי שבועיים שלושה לא תאמיני למה שקורה לך, ותודי לכל מי שהציע לך לטפל בעצמך. ואני ממליצה גם לא להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי במקביל. הייתי שם ויצאתי מזה. בהצלחה רומי