מה עושים עם מודעות יתר לרגשות?

שלום, ד"ר, לאחרונה אני שמה לב (או, אולי, מקדישה יותר תשומת לב מבעבר) לתחושות שעולות בי, תחושות שהיו בי תמיד (לפחות, במצבים מסויימים), ובכלל, יש בי לאחרונה איזו רגישות יתר כלפי מצבים ואירועים. דברים קטנים (וגדולים) יכולים לשמח אותי, להעציב אותי, לבלבל אותי, להכעיס אותי. בעיקר, עוצמת הרגשות שאני חווה מבלבלת אותי (כי הם מעורבים לעתים קרובות), מעייפת אותי (אני מוציאה המון אנרגיה על "להרגיש" או על לחשוב על מה שאני מרגישה ולמה) ומביכה אותי (למשל, אני מרגישה שאני "שקופה" ושניתן לראות מה אני מרגישה). אני כותבת, והעניין הזה דווקא עוזר מאוד, אבל הוא לא עוזר לי, הוא עוזר לטקסטים ולדמויות שלי! בנוסף לזה, ואין לי ספק שיש קשר בין הדברים, אני מאוהבת נורא באדם שיש לי אתו קשר מקצועי והוא לא פנוי, ולכן לא יודע על כך. (גם אני לא פנויה...). אני יודעת שבריא עבורי יהיה לנתק את הקשר בינינו, אבל יש לזה מחיר - מקצועי כמו גם רגשי. העליתי כאן שתי בעיות והן קשורות ולא קשורות זו בזו, כי עוצמת הרגשות שלי והמודעות להם לא תמיד מיוחסים לרגש שיש לי כלפי האיש הזה. התוכל לעשות קצת סדר? התוכל לעזור לי לבוא לידי ההחלטה הטובה ביותר, לדעתך, עבורי? אני יודעת שההחלטה, כל החלטה, היא שלי, אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתך חסרת הפניות בעניין, קצת רציונאליות לא תזיק לי, כי היא על פי רוב חסרה. מה לעשות בנוגע לאיש? ומה המשמעות של מודעות היתר לרגשות ומה עושים איתה? תודה רבה מראש

שלום קלאריס, מודעות-יתר לרגשות, או עוצמות רגשיות חזקות, היא לעיתים קרובות גם תוצאה של טיפול פסיכולוגי ולכן לא אמליץ לך לפנות לטיפול (גם זה קורה...). ההמלצה המסוייגת שלי היא לפנות דווקא לפסיכיאטר ולשקול יחד איתו טיפול תרופתי ע"י תרופה ממשפחת ה-SSRI (פרוזאק ודומותיה). תרופות אלו מקהות במידה מסוימת רגישות-יתר הנלווית למצבי חרדה ודיכאון ויכול להיות שמידה מסוימת של אדישות יחסית עשויה להיות מבורכת במקרה שלך. המחיר עלול להתבטא דווקא בתחום עיסוקך, והוא מחסום מסוים ביצירתיות. לגבי האדם שאת מאוהבת בו - את זקוקה לאיזה שהוא ניתוק או מרחק רגשי. ניתוק פיזי אינו בהכרח מחויב המציאות לשם כך, אם כי לעיתים הוא עשוי לעזור. את המרחק הרגשי תוכלי להשיג באמצעות קשר אחר שתפתחי ותשקיעי בו את רגשותייך, באמצעות סובלימציה (עידון) של רגשותייך (ואם את עוסקת בכתיבה, מי כמוך יודע כמה היא יכולה לסייע במקרים כאלה) או באמצעות השלטת ההיגיון על הרגש (כנראה הצד הפחות חזק אצלך). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

שלום ל"ר רובנשטיין. קראתי את התשובה שלך לקלריס. שאנידי מבינה אותה ונמצאת גם במצב של רגישות יתר. והתשובה שלך התמיהה אותי. אם לוקחים תרופות שנהיה קהיי חושים אז נהיה קרים ריגשית.ובכלל ללא קשר עם עצמנו ונהפוך לתלותים בתרופות האלה ודווקא שנהיה במצבים שאנו זקוקקים לרגשיות הזו, מצוקה של אדם קרוב או כול דבר כזה. איטלגציה רגשית שמעתה עליה. לצערי מסתובבים יותר מידי אנשים שאין להם רגישות בכלל אז למה להרוג את הרגש. אם מצב של עודף רגישות, אפשר להתנדב לפעילות במחסה לילדים במצוקה או כול דבר שיכול להנות מיתר רגשיות וככה שנהיה עסוקים אז נשכח מזה ונחזור להיות רגישים אך לא מידי שזה יפריע למהלך היום. זו דעתי אשמח לשמוע את דעתך. (זה הזכיר לי פרק שהיה על ענין כזה בתוכנית אלי מקביל עם הכדורים הירוקים שנתנו לה לקחת כי יש לה עודף דמיון שמפריע לחיי עבודתה התקינים :)