מה עושים עם מודעות יתר לרגשות?

שלום, ד"ר, לאחרונה אני שמה לב (או, אולי, מקדישה יותר תשומת לב מבעבר) לתחושות שעולות בי, תחושות שהיו בי תמיד (לפחות, במצבים מסויימים), ובכלל, יש בי לאחרונה איזו רגישות יתר כלפי מצבים ואירועים. דברים קטנים (וגדולים) יכולים לשמח אותי, להעציב אותי, לבלבל אותי, להכעיס אותי. בעיקר, עוצמת הרגשות שאני חווה מבלבלת אותי (כי הם מעורבים לעתים קרובות), מעייפת אותי (אני מוציאה המון אנרגיה על "להרגיש" או על לחשוב על מה שאני מרגישה ולמה) ומביכה אותי (למשל, אני מרגישה שאני "שקופה" ושניתן לראות מה אני מרגישה). אני כותבת, והעניין הזה דווקא עוזר מאוד, אבל הוא לא עוזר לי, הוא עוזר לטקסטים ולדמויות שלי! בנוסף לזה, ואין לי ספק שיש קשר בין הדברים, אני מאוהבת נורא באדם שיש לי אתו קשר מקצועי והוא לא פנוי, ולכן לא יודע על כך. (גם אני לא פנויה...). אני יודעת שבריא עבורי יהיה לנתק את הקשר בינינו, אבל יש לזה מחיר - מקצועי כמו גם רגשי. העליתי כאן שתי בעיות והן קשורות ולא קשורות זו בזו, כי עוצמת הרגשות שלי והמודעות להם לא תמיד מיוחסים לרגש שיש לי כלפי האיש הזה. התוכל לעשות קצת סדר? התוכל לעזור לי לבוא לידי ההחלטה הטובה ביותר, לדעתך, עבורי? אני יודעת שההחלטה, כל החלטה, היא שלי, אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתך חסרת הפניות בעניין, קצת רציונאליות לא תזיק לי, כי היא על פי רוב חסרה. מה לעשות בנוגע לאיש? ומה המשמעות של מודעות היתר לרגשות ומה עושים איתה? תודה רבה מראש

שלום קלאריס, מודעות-יתר לרגשות, או עוצמות רגשיות חזקות, היא לעיתים קרובות גם תוצאה של טיפול פסיכולוגי ולכן לא אמליץ לך לפנות לטיפול (גם זה קורה...). ההמלצה המסוייגת שלי היא לפנות דווקא לפסיכיאטר ולשקול יחד איתו טיפול תרופתי ע"י תרופה ממשפחת ה-SSRI (פרוזאק ודומותיה). תרופות אלו מקהות במידה מסוימת רגישות-יתר הנלווית למצבי חרדה ודיכאון ויכול להיות שמידה מסוימת של אדישות יחסית עשויה להיות מבורכת במקרה שלך. המחיר עלול להתבטא דווקא בתחום עיסוקך, והוא מחסום מסוים ביצירתיות. לגבי האדם שאת מאוהבת בו - את זקוקה לאיזה שהוא ניתוק או מרחק רגשי. ניתוק פיזי אינו בהכרח מחויב המציאות לשם כך, אם כי לעיתים הוא עשוי לעזור. את המרחק הרגשי תוכלי להשיג באמצעות קשר אחר שתפתחי ותשקיעי בו את רגשותייך, באמצעות סובלימציה (עידון) של רגשותייך (ואם את עוסקת בכתיבה, מי כמוך יודע כמה היא יכולה לסייע במקרים כאלה) או באמצעות השלטת ההיגיון על הרגש (כנראה הצד הפחות חזק אצלך). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org