עצמאות

לד"ר שלום, אני בת 24 גרה עם ההורים סטודנטית אך לא עובדת. אני מנהלת אורח חיים מאוד לא עצמאי. אין לי כסף משלי (רק 400 ש"ח בחודש מבייביסיטר אצל השכנה), אני לא חופשייה לעשות מה שבא לי . באופן כללי מבלה את רוב זמני לבד בבית בלימודים או בשינה והולכת ללימודים כשצריך. אם אני זקוקה לכסף באופן דחוף למשהו ספציפי אז אני מבקשת מההורים. לא בזבזנית גדולה, גם הוצאות אין לי הרבה. כולם אומרים לי שאני לא עצמאית, ושזה נורא להיות דבוקה כך להורים ולחיות תחת חסותם. אין לי חיי חברה משמעותיים, כמה חברות שאני נפגשת איתן לעיתים, אך לא משהו שמהווה "קבוצת שווים" מהותית עבורי. אני חיה בצל החדר שלי פחות או יותר. מצד אחד זה מפריע לי כי כשאני מבוננת על אורח חיי מן הצד אז זה נראה לי פאטתי למדי. לא הייתי מאחלת לאף אחד להיות כ"כ לא עצמאי. מצד שני לעשות את הצעדים הדרושים לעצמאות, כמו למצוא עבודה, להרוויח כסף משל עצמי, לצאת להכיר אנשים חדשים, קיימת בתוכי רתיעה פנימית רבה. מן התנגדות אפילו. זה לא נובע מפחד, אלא פשוט הקיום שלי מרגיש כאילו אני שבלול עם קונכיה צמודה והיציאה שלי "לחיים בחוץ" תהפוך אותי למשהו אחר, למישהו אחר. אני לא אכיר את עצמי יותר. לא יכולה לתפוס את עצמי במובן אחר ממה שאני מכירה. להיות עצמאית זה אומר לשנות את עורי. להתייחס לעולם אחרת, להתייחס להכל אחרת. אני מרגישה שאני לא בנויה כך, שמקסימום אני מנסה לזייף תדמית עצמאית אבל זה לא זה, זאת לא אני. מה עושים? איך עוברים את המכשול הזה? אין אני הופכת להיות בן אדם בלתי תלוי בזכות עצמי? אגב, החלק של ההורים שלי בסיבה למצב הנוכחי כבר ידוע גם להם וגם לי. הייתי בטיפולים והגעתי לתובנות, זה לא עזר לפתור את הבעיה רק להבין את מניעיה. איך מתגברים על המכשול הפנימי בדרך לחיים עצמאיים ונפש עצמאית בעיקר?

שלום נועה, אם היית בטיפול ורכשת תובנות, אני משער שהכוונה לטיפול פסיכודינאמי. תובנות לא תמיד עוזרות ויש אף הטוענים שאינן נחוצות. אם את באמת רוצה להיות עצמאית (ויכול מאוד להיות שיש לך קונפליקט פנימי עמוק בקשר לכך - אם כן, זה בוודאי התברר בטיפול הפסיכודינאמי שעברת), המלצתי היא להשתמש באמצעים טיפוליים ישירים יותר כמו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שבו תבני יחד עם המטפל מדרג של התנהגויות עצמאיות מהקל אל הכבד, טיפול קבוצתי ובעיקר סדנא להתמודדות עם חרדה חברתית, המהווה כנראה חלק מהבעיה ועוד כהנה וכהנה דברים שהמטפל ההתנהגותי-קוגניטיבי יוכל לכוון אותך בהם. לשם כך דרושה מוטיבציה חד-משמעית, כי דבר אחד חשוב מאוד המטפל לא יוכל לעשות בשבילך וזה לרצות להיות עצמאית במקומך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org