האם יש להם זכות?

שלום ד"ר ר. רציתי לשאול אותך שאלה לגבי הפסקת טיפול מצד בית חולים. לפני שנה פניתי לבית החולים והומלץ על טיפול פסיכותרפי. פנה אלי פסיכולוג אך הייתי עסוקה ולא יכולתי להפגש איתו בזמן שהיה פנוי. אחר כך פנה אלי מתמחה אחר ונפגשנו כ-3 חודשים עד התאהבותי הטוטאלית בו והפסקת הטיפול ע"י הצוות (סיפרתי לך בעבר על כך). עברתי תקופה קשה ביותר והוחלט להעביר אותי לפסיכולוגית אשה אך כבר מההתחלה לא אהבתי את קולה ואחר כך היה לי מאוד קשה לקבל אותה כשאני משווה אלייה את מה שהיה לי קודם (פסיכולוג שהיה מושלם בעיניי). הודיע לי אחראי מחלקת בריאות הנפש במכתב כי לא השכלתי לנצל את ההזדמנויות שקיבלתי וכי אין להם אפשרות לדון בבקשות אישיות של כל מטופל ולכן לא תישקל עוד מועמדותי לקבלת טיפול. האם שמעת על דבר כזה? האם זה מקובל? אני משערת שאותו אחראי כועס על כך שפניתי בזמנו לממונה עליו כי לא קיבלתי תגובה ממנו בזמן וגם כי היתה התערבות של מרפאה אחרת שניסתה להבין מדוע הופסק הטיפול עקב ההתאהבות (השתתפתי בסדנא של קופ"ח). האם הוא פשוט "עושה איתי חשבון" או שזו מדיניות שכיחה של בית חולים?? בתודה מראש, ג.

שלום גלי, אני זוכר טוב מאוד את הסיפור שלך. אני זוכר גם שבזמנו התרשמתי מתיאורייך שלמרות אי-שביעות-הרצון שלך, את נמצאת בידיים טובות. בשירות הציבורי אין אפשרות לבחור את המטפל ולעומת זאת, קיימת נטייה מוצדקת לעזור למי שמפגין מוטיבציה גבוהה לטיפול והתחזית שלו טובה. לפי תיאורייך, ההתרשמות שלי שאת מאוד אמביוולנטית וסלקטיבית כלפי הטיפול במסגרת שלא יכולה להיענות לגחמותייך. אולי באמת, על הדרך, הצלחת לעצבן שם מישהו, אך לא זה נראה לי העניין. את חייבת לעמוד בתנאים שלהם ולא להפך ואת זה מאוד קשה לך לקבל. אם וכאשר יהיה לך מספיק כסף, תוכלי לטייל בין מטפלים פרטיים ולבחור את מי שנראה לך מתאים, אך אני לא יכול לערוב לכך שזה לא יסתיים בתסכול ובכעס. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

שלום.שאלתי משום מה לא הופיעה כהמשך תגובה כמו שביקשת ולכן אני כותבת לך שוב. בתגובתך הסברת לי שרצון ללכת לטיפול בתנאים שלא מתאפשרים לי מבטא אמביולנטיות ברצוני בטיפול. ראשית תודה על תשובתך.אכן כרגע לא בוער בי כ"כ ללכת לטיפול ורציתי לבקש שתעזור בהתיחסות לסיבות הבאות: אני עם ixel מה שעוזר לי להצליח לזרום עם החיים ולא לפתח חרדות מהר כ"כ ולכן אינני "רצה" לטיפול,אולם נראה לי חשוב לטפל בשורש החרדות (חרדות ממוות ומחדירה מינית-אני דתיה לא חוויתי זאת עדיין..) אך נראה לי בלתי אפשרי שאצליח לקבל משהו אם זה לא יהיה אצל המטפל בעל שם,המלצות,תארים ושגובה הרבה..אני אחת חכמה ומתחכמת (הצלחתי פעמים רבות לגרום למטפל שהייתי אצלו שנה קושי רב לעמוד מול שאלותי וניתוחי הדברים), קראתי הרבה בפסיכולוגיה,כך שאני מבינה הרבה בבעיות נפשיות, דרכי טיפול, קונפליקטים בטיפול וכיוצ"ב, ובכלל תמיד אהבתי לשמוע הרצאות מאנשי שם ובעלי חוכמה, סגנון התנהגות כזה הוא בעייתי????? קשה לי יהיה לשבת עם מטפל לא בעל השם, התארים וההמלצות ולקבל ממנו משהו במיוחד שגם אם אלך למישהו שכן יענה על הקרטריונים שלי יהיה לי קשה להאמין בכך ש עצם הטיפול אכן יכול לעזור לי, בעיקר בגלל שאחרי שנה טיפול אני מפקפקת קצת ביכולת טיפול לעזור ביחס לכל מטפל אפילו הכי טוב שיהיה, אז קל וחומר שאצל מטפל שהוא עם פחות שם, נסיון וכו' לא אאמין שאני החכמה, מתחכמת ומבינה אקבל משהו... תודה רבה גלית

ד"ר ר. שלום, ראשית אינני יודעת מי זאת גלית שכתבה בהמשך לפנייה שלי. אין זה פרי כתיבתי! נראה שהיא התחילה נושא אחר שאינו קשור אלי. הצטערתי לקרוא את תגובתך, זה מאוד מצער לראות שאיש לא מבין את מה שבאמת קרה. האם עלי לנחש שזאת מדיניות המקום? אני דווקא שמעתי שאם מטפל לא מתאים - אין בעיה לבקש אחר. איש לא אמר שזאת המדיניות החד משמעית. לא תכננתי להתאהב במטפל וגם לא דרשתי במפורש להפסיק הטיפול כך שלא רק אני האשמה בתוצאות. ואולי בכלל חיי מתאפיינים בסלקטיביות ואמביבלנטיות וזו בעיה בפני עצמה שרק מוצאת ביטוי באופן בו התנהלו הדברים? אני חושבת שמקום שאמור להגן על מטופל ולתת משענת לא אמור להתייחס אליו כ"עושה בעיות". כל זה מערער את הביטחון העצמי שלי ואת האמון באנשים, שלא לדבר על גברים...התאהבתי ונזרקתי. אני חושבת שרק נזק נעשה לי יותר מתועלת אך אתה איש מקצוע ולכן מצדד מן הסתם בצד שלהם. אתה מצדיק אותם היות וגם אתה חושב על בירוקרטיה ופרוצידורות אך לא מתיחס לרגשות של המטופל ולסבל שהוא ספג שלא מתוך כוונה רעה. ג.