בעייה

המצב הוא כזה. רציתי מאד לעזוב את עבודתי ועכשיו שאני נמצאת כחודש בבית אני משתגעת. אני מתייחסת בכעס לכל דבר ובאדישות טוטאלית.לא בא לי לצאת מהבית.כל מה שנראה לי כסידורים למחר נדחה לעוד יום ועוד יום.לא בא לי על מפגשים חברתיים מאף סוג ואני פשוט משתגעת. מה יקרה הלאה? עם האדישות והאיכסה הזו לבטח לא אצליח למצוא מקום חדש ככל שעובר הזמן אני מתכנסת בתוך עצמי יותר... אנלא יודעת איך אעביר החגים כשכולם מסביב ולא בא לי על אפחד. מה גורם לבן אדם עד כדי כך להיות מתוסכל ? עבודה??? כסף??? עד כדי ייאוש טוטלי. חשבתי להעביר זמן איכות אחרי עבודה קשה בפועל אכזבתי עצמי מאוד!!!

מינה זה בדיוק מה שקורה לי! תמיד כשהיו לי תקופות לחוצות,הרגשתי שאני לא מספיקה לעשות דברים שאני באמת אוהבת ותליתי בזה את כל התחושות הקשות שלי - את הריקנות,העצב וכ"ו וכל הזמן אמרתי לעצמי שברגע שאעזוב את העבודה יהיה לי פנאי להכל - סוף סוף אוכל באמת להגשים את עצמי...אבל ברגע שזה קרה,נכנסתי למצב עצלות ואדישות,בדיוק כמו שאת תיארת! כל הדברים שתכננתי איבדו לגמרי את צבעם הססגוני שהיה להם קודם והרגשתי שאין טעם באמת לעשות אותם, והפעם לא היה לי תירוץ!הרגשתי שאני כלואה בכלא שאני עצמי בניתי בתוכי. לא היה לי חשק לכלום. קטונתי מלהמליץ לך מה לעשות,משום שאני לא הצלחתי להוציא את עצמי מהמצב הזה, אבל אולי דווקא משום שאני מביטה מהצד,אני ממליצה לך למצוא מסגרת של חוג/התנדבות/עבודה זמנית עד שתמצאי עבודה בתחום שלך. אל יאוש ושנה טובה : )

שלום מינה, לפי תיאורייך, את נמצאת בדיכאון. כנראה, סבלת מדיכאון סמוי שהתבטא בתסכול מהעבודה בלבד, אך מצד שני, העבודה סיפקה לך הסחת-דעת. כעת, משהאמצעי הזה אינו קיים עוד, הדיכאון צף על פני השטח. לכן, אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול משולב, פסיכיאטרי (תרופתי) ופסיכולוגי (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org