מה עושים?

ד"ר שלום לפני כשלושה חודשים לערך סיפרתי לך על בעיית בני בן 15 אשר אינו מיישיר מבט לא לי ולא לאחרים אלא נוטה מעט הצידה הן בגופו והן במבטו בגופו מעט מאוד נטייה הצידה הבן מוכשר ומאוד שנון ניסינו לא להעיר אך דומה שהמצב אינו משתפר הוא ילד מקובל אך נראה כי תגובותינו לנושא גילוח הגבה על מנת שיראה טוב יותר גרם לבעייה כשביקשתי אולי שיחה או משהו דומה הוא ממש כועס וטען שאין לו כלום והבעייה אצלי אך גם אחי ואימו מבחינים אך כנראה שאינם לוקחים בעוצמה שאני לוקח ד"ר אנא ממך גם קיימת בעייה נוספת של אכילה ללא מעצורים ללא הקאות או משהו דומה אך תמיד טוען רעב רעב רעב גם אימו כבר מריהמ ידים (הוא בשיא ההתפתחות 180 משקל כ60 ק"ג נראה מצוין)יש לציין כי אני טיפוס חרד מאוד מטבעי. האם יש המלצות לגבי ההתנהגות שלנו בנושא כיצד להתנהג ?האם להעיר?האם להסביר מה לעשות במובן הפרקטי לתשובתך אודה מקרב לב יישר כוח.

שלום לך, אם בנך אינו מעוניין בטיפול, אין לך ברירה אלא להתגבר על חרדתך הטבעית ולהרפות ממנו. בגיל 15 שום דבר אינו סופי. אם יורשה לי וידוי אישי, בגיל 15 גם אני לא היישרתי מבט אל בני שיחי ובגיל 30 כבר הרציתי בפני כיתות בנות עשרות סטודנטים. אני גם מכיר בחורים שבגיל ההתבגרות אכלו המון ולא השמינו כי בגיל זה חלים שינויים הורמונאליים ניכרים. בשורה התחתונה, טוב שאתה מודע להיותך טיפוס חרדתי. במקום להעביר את החרדות לבן, טוב תעשה אם תפנה לייעוץ בעצמך, קודם כל למען עצמך וכתופעת לוואי רצויה, גם כדי שתוכל לקבל את בנך בשלווה ולאפשר לתהליכי הגדילה וההתפתחות הטבעיים להתרחש באין מפריע. גם הציפייה שלך שאם תרפה מהעניין ל-3 חודשים דברים ישתנו מעידה על לחץ עצום. בקיצור, עזוב את בנך, פנה לייעוץ ואז הוא גם יוכל לראות בך משענת במידה ויזדקק לך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org