שאלה

שלום ד"ר רובינשטיין, רציתי לשאול מדוע נדיר שאשת מקצוע בתחום הפסיכולוגיה/ פסיכיאטריה תסבול מהפרעת אכילה? האם ידע של אשת המקצוע בתחום הנפש, ו/או המניעים והגורמים העומדים (לדוג') מאחורי הפרעת אכילה, יכולים למנוע את כניסתה להפרעה מעין זו? האם זה תקף גם אצל גברים-אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש? כלומר, האם הידע הנלמד באוניברסיטה ומהניסיון שנצבר בעבודה יכול להגן על האדם מהסבל שלו עם עצמו? או להגן עליו מהפרעות מסויימות? (והאם זה מוכח במחקרים). תודה רבה על תשובתך.

שלום מיקי, שאלתך אינה נוגעת בעצם רק להפרעות אכילה, אלא בעצם שאלתך היא האם הידע התיאורטי וההכשרה המקצועית של אנשי מקצוע מגינה עליהם מפני הפרעות נפשיות - ואולי יותר בהרחבה: האם מודעות עצמית בכלל, לא רק של מטפלים, אמורה להגן עליהם מפני הפרעות נפשיות. לגבי אנשי מקצוע - בחלק מהמקצועות הטיפוליים הסלקציה הראשונית (ולא דווקא הלימודים וההכשרה המקצועית) מבטיחה במידה מסויימת שהמועמד מספיק בריא בנפשו כדי לטפל באחרים. אולי ההכשרה המקצועית מוסיפה משהו נוסף, אם כי אני מכיר מטפלים שסובלים מחרדות, דיכאונות ופה ושם אפילו מהפרעת אכילה (בוודאי עודף משקל). רובם מצליחים להפריד בין מצוקותיהם האישיות ובין תפקודם המקצועי והייתי אומר שבמידה מסויימת איש מקצוע שחווה מצוקות הוא אף יותר רגיש ומסוגל לפתח אמפתיה גדולה יותר כלפי קשייהם של המטופלים. כל זאת בתנאי שיש לו את היכולת להפריד בין קשייו ובין קשיי המטופל ולא להשליך את קשייו על המטופל, שזו סכנה ממשית. מודעות עצמית ככלל, לא רק לגבי אנשי מקצוע, אמורה לגרום לאדם להיות בקשר עם עצמו ועקב כך להיות יותר אדון למעשיו, אם כי קיימות עדויות לכך שכאשר היא מוגזמת והאדם מחטט בעצמו יתר על המידה, הדבר מגביר את דיכאונו (http://gidi9.home-page.org/). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org