שאלה

יש לי שאלה שמאוד מעסיקה אותי ועם זאת בכלל לא רלוונטית כרגע- אני אסביר. אני לא נמצאית בקשר ולא היה לי כזה כבר כמה שנים טובות, אני מפחדת שכשיהיה לי מישהו רציני, אני אצטרך לספר לו שאני חוויתי דיכאונות שאחד מהם היה קשה מאוד לדעתי. גם לספר לו שאני בטיפול. מפחיד אותי שאדם שאיתו אני ארצה לבנות חיים יקום ויילך כשישמע על זה. היה לי בעבר חבר ושנינו חשבנו שהאהבה ביננו גדולה אבל הוא עזב אותי בגלל הבעיות שהיו לי. כמה שזה נשמע מגעיל, אני לא הייתי רוצה קשר עם אדם דיכאוני או עם אפיזודות דכאוניות מדי כמה שנים, ואם להגיד את האמת - הקטע הגנטי מפחיד אותי גם למרות המודעות שלי על פיצוי חברתי למצבים כאלה. כמובן שלשקר לאדם שאיתו אני יהיה לא בא בחשבון, עם זאת לא כולם מקבלים כמו שציינתי על החבר ועל עצמי הפרעות נפש. יש לציין שאני בת 27 ולכן אני כבר חושבת על מצבים כאלה.

שלום מישהי, כדאי לזכור ש-20% מהאוכלוסייה חוו אפיזודה דיכאונית לפחות פעם אחת בחיים ומדובר, למעשה, בהפרעה הנפוצה ביותר. עם זאת, לא הייתי מציע לך להכניס ל"כרטיס הביקור" שלך את העובדה הזו, אלא להיות פתוחה להתנסות, עד כמה שאת יכולה, לתת לקשר להתפתח כשתכירי מישהו כלבבך ולספר לו בעיתוי המתאים. במקביל, נראה לי מומלץ לפנות לטיפול כי נראה שתהליך מציאת בן הזוג עצמו עומד להיות בעייתי מאוד עבורך נוכח נטייתך לפסול דווקא אנשים הדומים לך, שהם האנשים המתאימים ביותר ליצירת קשר ממושך ויציב. הייתי מטפל קודם כל ביחסייך עם עצמך ובדימוי העצמי הנמוך שלך, לפני העיסוק בשאלת הזוגיות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

אאוצ', איזה ישירות! תודה על תשובתך, אך ציינתי שאני כבר בטיפול, גם לא הבנתי למה התכוונת כשרשמת שאני פוסלת אנשים דומים לי, התכוונת שאני מחפשת אנשים עם דעה שלילית על הפרעות? כי אני התכוונתי לזה שאני לא אצא עם דיכאוני כי אלו חיים די קשים למרות הטיפול בו וכי שני אנשים דכאוניים זה קשה כפליים. אני עצמי לא שוללת אנשים בעלי הפרעות אבל לעיתים כן קשה לי להתמודד איתם יש לציין.