ד ח ו ף - ילד בפנימיה שרוצה הבייתה

קודם כל סליחה על אורך המכתב.. שלום רב. בני בן 15 ילד עם לקויות למידה, לומד בחטיבה עולה לכתה ט'. לבני ני בעיות ריגשיות, בעיות חברתיות, מרגיש דחוי ע"י ילדים, ילד טוב, לא יוצא מהבית בכלל!!! לא נפגש עם אף חבר לא מנסה ליצור קשר או ליזום. יציאות שלו הם עם הכלב לחמש דקות או עם ההורים. כל ניסיונות השכנוע לא מצליחים. אתמול היה יומו הראשון בפנימיה. הוא החליט ללכת לפנימיה מאחר ושמע ששם יש עזרה רבה בלימודים, וגם האהבה שלו לחיו ולטבע גרמה להחלטה. ההתלהבות היתה גדולה, סיפר לכל המשפחה על הפנימיה. אך אתמול היה היום הראשון. לאחר סידור הארון פתאום ראיתי שהחיוך נעלם. פתאום היה לו עצב בפנים והוא אמר לי שלא נראה לו שהמסגרת מתאימה לו.שכנעתי אותו שזה מה שהוא רצה והוא חייב לנסות. לפי כמה שעות אי אפשר להחליט. הבטחתי לו שבערב אני ואבי שלא נגיע אליו וכך היה. כאשר הגענו הוא פשוט פרץ בבכי. שלא טוב לו, שאין לו חברים, יש כאלה שהגיעו עם חבר או בן מפשחה. והוא לא יודע איך לדבר, אני לא חברותי וכו'. לאחר שיחה עם המדריך הוחלט לישון בבית ונחזיר אותו בבוקר. אך בבית שוב החל בכי היסטרי! אני יודעת שאם הוא יסתגל למקום יהיה לו טוב מבחינ לימודית ומבחינה חברתית. לחטיבה כאן בישוב הוא לא מןכן לחזור. בפנימיה הוא יהיה בין ילדים אחה"צ מה שלא היה בבית. אני מאמינה שמבחינה חברתית וגם לימודית הוא יפרח. סה"כ הוא ילד טוב, ילד נקי ומסודר, נראה טוב (נמוך לגילו) אך מי שיכיר אותו בוודאי יתחבר אליו. הסברתי לו שכאשר הוא לא מתקרב לילדים הם בטח חושבים שהוא סנוב ולא יותרין איתו קשר ולא מבינים שזה מבעיה ריגשית. אומנם היתה תמיכה מהמדריך ומהמנהל, אני ושבת שחבל לפספס את הניסיון הפנימיה. צריך לפחות לתת זמן. אך אני מרגישה שהיום אני לוקחת את הבן שלי בכח למקום שרע לו שם. הרצון להרשם לפנימיה בא ממנו. האם נכון לקחת אותו בימים הקרובים הביתה בערה עד שיסתגל או שזה לא נכון. או האם לתת לו עוד לבכות שם ולראות אם המצב יסתדר? כל הזמן הוא אומר אני לא חברותי . בבית יש לו אח קטן ילד עם ADHD שעושה לו "טרור" מעליב אותו שאין לו חברים מציק לו וכו'. כך שחשבתי שהניתוק מאחיו יעשה לו טוב. אנא תשובתכם הדחופה.

שלום אסתי, את מתייעצת ברגע האחרון, כשנוצר סוג של "מצב חירום" עם המון לחץ. קשה לי לייעץ לך מה לעשות תחת הלחץ הזה ואני מעדיף, ברשותך, לומר כמה דברים כלליים, שאני מקווה שיעזרו לך. ראשית, ילד בגיל של בנך אינו רוצה ללכת לפנימייה מלכתחילה בדרך-כלל, אם טוב לו בבית. לבן שלך לא טוב בבית הן מסיבות סביבתיות והן מסיבות אישיות פנימיות הקשורים לכך שהוא לא מסתדר עם עצמו. כילד, הוא עשה טעות שגם מבוגרים מרבים לעשות והשלה את עצמו שאם יחליף סביבה יהיה לו יותר טוב, אך בפועל, כמו שאת מתארת אותו, הסביבה הזו עוד יותר קשה לו. אני חושב שבנך זקוק לטיפול פסיכולוגי שיעזור לו להשתלב במסגרת לימודית רגילה במקום להוסיף ללחציו הרגילים ולעזוב את הבית בצורה טראומאטית כזו. לדעתי, בנוסף לטיפול הפסיכולוגי, כדאי מאוד שתפנו לשירות הפסיכולוגי החינוכי במקום מגוריכם ותבקשו טיפול משפחתי. נשמע שהבעיה אינה רק בעיה פסיכולוגית פרטנית של הילד, אלא יש לחץ רב במשפחה ואם כולכם תפנו לטיפול, זה יוריד מהילד את ההרגשה שהוא החריג במשפחה הזקוק לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org