.... אשמח להסבר הגיוני - אז מה בעצם יש לי

אני אישה בריאה מאוד. בת 47, תמונת רקע : ספורטאית - לפני שבועיים השתתפתי בטריאטלון הראשון שלי :-) רצה 5, 10 ק"מ ועד חצאי מרתון כבר -6 שנים. בשבוע האחרון הייתי מצוננת וסבלתי מכאבי שרירים ללא חום - כנראה סוג של שפעת. אתמול בבוקר הרגשתי תחושה של נימול בחצי הפנים הימני מתחת לשפה. פניתי למוקד טלפוני והאחות אמרה לי לחייך. הבחנתי כי זווית הפה שלי אינה עולה למעלה בחיוך. כיוון שבסה"כ הרגשתי טוב החלטתי להמשיך את יומי ולעבוד, לאחר מכן לארח. בערב - כאשר חייכתי - בני משפחתי הזדעזעו מהחיוך שלי והכריחו אותי לפנות למוקד רפואי. כיוון שכל המוקדים נסגרו - נשלחתי לחדר מיון. שלושה רופאים קבעו בבדיקה בנחרצות שמדובר בפציאליס מרכזי משמאל ושלחו אותי ל- CT ראש שיצא תקין תודה לאל. גם אני רואה בבירור חיוך עקום בזווית הפה הימנית. אז איך זה יכול להיות שהנוירולוג אמר לי שאינו רואה הבדל בין שני צידי הפנים אם באופן ברור הפה שלי עקום ושלושה רופאים ראו זאת וגם בני משפחתי ???? קיבלתי נוזלים ואספירין והוא ציין שליתר בטחון יש לערוך בירור ווסקולרי וטיפול באספירין עד סף הבירור וכן לנוח. מרגישה קצת דבילית..... אז מה הסיכום : יש או אין פציאליס ????? אשמח לתגובה

מאחר ואינני הרב רנטגן לא אוכל לומר אם יש לך או אין לך פציאליס. זהו ממצא בבדיקה הנוירולוגית. אין לי הסבר מדוע רופא אחד רואה והשני לא.

... ניכר קצת זלזול - שיהיה לך שבוע נפלא !