סתם סיפור

הי גילי קודם כל תודה על התשובה שלך הקודמת ועכשיו להסטוריה שלי כשהייתי בת 14 שקלתי 74 קג', נכנסתי לפנימיה ואז התחילה האכילה בזמנים מסודרים, תוך שנה הורדתי 12 קילו בלי שום כוונה להוריד במשקל, החלפתי את המלתחה שלי ואז כל התגובות והמחמאות הגיעו מכל החברות, זה היה מדהים הייתי מסוחררת מרוב הנאה ואז החלטתי להכנס לדיאטת רצח, וזהו, הרגשתי מבחינה נפשית מדהים, אני מלכה, אני מצליחה לנצח, הרגשתי כח עילאי, אבל מבחינה גופנית ישנתי רוב היום, עד גיל 16 שקלתי 51 קג' והייתי בגובה 167 סמ' ובכמובן שרציתי להוריד עוד מהירכיים, יום אחד שמעתי על אנורקסיה והתופעות לוואי שלה והבנתי שאני אולי נכללת בבנות האלה ונבהלתי והתחלתי להאכיל את עצמי כל תקופה יותר ויותר וכל זה היה לבד בלי עזרה של אף אחד, כך בגיל 17 שקלתי 65 קג', קצת לפני שהתחתנתי בגיל 17.5 עליתי מרוב לחץ 2 קג', שזה 67 קג', [פחדתי שהמשפחה של החתן יגלו שאני נאנסתי בגיל 7 ואצל חרדים זה עילא לגירושים, זה סיפור בפני עצמו] וכמובן שעליתי בהיריון 20 קג', בגיל 18 שקלתי 87 קג' והורדתי כמעט מיד 17 קג', שזה 70 קג' ואני זוכרת שגם אז רציתי כל הזמן לרדת במשקל ולא הרגשתי נח עם הגוף שלי, בגיל 21 הייתי שוב בהיריון ועליתי 25 קג' ל 95 קג' ואחרי הלידה הורדתי 13 קג' ל82 קג', אבל אחרי הלידה של ביתי השנייה, עברתי משבר נפשי ארוך ומיגע והייתי צריכה לקחת קוקטייל של תרופות ומזה עליתי 60 קג' ל142 קג' בגיל 27, מה שכאב לי אז הכי הרבה, שגם כשהייתי רזה לא נהניתי מהגוף שלי, ועכשיו אני הצלחתי להוריד את רוב התרופות שלי ובחצי שנה האחרונה אני הורדתי כבר 13.5 קג', בת 28 128.5 קג', היעד הראשון שלי הוא להגיע ל 99 קג', אבל באיזה שהוא מקום בלב אני רוצה להגיע ל 47 קג', רק המחשבה של זה עושה לי טוב, אם יש לכם מה להעיר או להאיר אשמח לקבל, שלי.

הי גילי, אני חייבת לציין: שאת מטפלת מדהימה, כן עברתי הרבה בחיים, בילדות, אולי זה אבסורד להגיד, אבל האונס הוא חלק שולי בחיים שלי, הייתי בלחץ לפני החתונה עד שספרתי את זה לבעלי והוא קבל את זה מדהים, עכשיו אני עוברת טיפולים שנים, פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, נופלת וקמה, אבל זה לא קשור לפורום הזה ובקשר לסתם סיפור יש אנשים שעברו יותר, אז את מי זה מעניין, סתם רציתי לפרוק במקום שלא יכירו אותי לעולם ושוב תודה, שלי.