ייאוש

אני מרגישה טוב יותר לאחרונה. בעבר סבלתי מדכאון ואני מרגישה כי באמת הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזר. אבל אני מאוד מוטרדת, לאחונה ירדתי מעט במשקל. זה קורה בצורה יחסית "בריאה", שכן אני לא צמה או מקיאה וכו'. פשוט צמצמתי את התפריט שלי וכעת משקלי נמוך יותר מהתקין במעט. העניין שמטריד אותי עכשיו הוא הסיפוק שלי מכך. מצב הרוח שלי אפילו טוב יותר. ואני חוששת שיש לזה חלק. הסיבה שאני מפחדת היא שאני יודעת כמה יהיה קשה לי לוותר על זה שוב. בעוד בפעמים אחרות של עליה במשקל הייתי במצב נפשי קשה, מה שהקל עלי לקבל את הצורך בעליה במשקל. כעת מצבי טוב, אני מתפקדת ואפילו די שמחה רוב הזמן, ולכן החשש שלי לוותר על הרזון ולחזור לתפריט רגיל ומשקל תקין הוא הרבה יותר גדול. אני מאוד מבולבלת ומרגישה שאני נשאבת למקום המוכר לי, אני נהנית ללכת עם בגדים קצרים ולהרגיש שמסתכלי עלי כי אני רזה. כמובן שזה לא כל הזמן, ויש הרבה פעמים שאני מכסה את עצמי כי אני מרגישה שמנה. אוףף... אני לא יודעת מה אני מנסה להגיד. רק שאני מפחדת. יותר מכל מפחדת שזהו, זה לכל החיים. כנראה שאני צריכה להתפשר על חיים בצל מחלה.