פחד מהצגות

ליאת שלום רב, שמי הגר, ויש לי שתי בנות: נעמה (4.4) ומעיין (3.1). כבר התייעצתי איתך מספר פעמים בעבר והיית לי לעזר רב. השאלה שלי הפעם היא כזו: במסגרת סל תרבות יוצאים ילדי הגנים בקיבוץ שלנו להצגה באולם בקיבוץ אחר. נוסעים באוטובוס של המועצה, שני גנים יחד. נעמה, בת הארבע +, חוששת מאד מתחפושות, מרעש, מליצנים וכד'. היא מאד לא רוצה לנסוע להצגה כי היא מפחדת. התייעצתי איתך לפני כחודשיים לגבי תגובות חרדה שלה אחרי ביקור בבית אבות (נבהלה שם מאד ופיתחה פוביה מ"אנשים זקנים שקשה להם ללכת"). לשמחתי התגובות חלפו וחזרנו לשיגרה אחרי שבועיים לא פשוטים... מעיין- בת שלוש וחודש. ילדה יותר "עמידה" באופן כללי, אך דווקא מרעשים (ובכלל מווליום חזק) מאד מפחדת, ומאריות. ההצגה אליה הגנים נוסעים היא "דמעות של אריה". בהתחלה חשבתי שיהיה טוב אם אגיע כהורה מלווה (אין מקום באוטובוס, ואצטרך להתארגן להגיע ישירות לשם), אך אחרי קריאה באינטרנט גיליתי שההצגה מיועדת לילדים בגיל 5 עד 9, ובנוסף- באחת הביקורות היה כתוב שהווליום מאד חזק. כלומר, שתי בנות שההצגה לא מיועדת לגילן, אחת מפחדת מאד מהצגות ומביעה אי רצון ללכת (בעברה תגובה חרדתית לביקור בבית אבות), ואחת קטנה בשנתיים מהגיל אליו מיועדת ההצגה, מפחדת מאריות ומווליום חזק (לא אמרה שלא רוצה ללכת, ולא אמרה שכן. לא התייחסה לנושא). ואמא אחת- מבולבלת. נסיעה לשם בליווי ותמיכה שלי היתה יכולה בעיקרון להיות חוויה שתשחרר מהפחדים הקודמים, אם היה מדובר בהצגה תואמת גיל. אבל אם אני מקשיבה לתחושת הבטן שלי- אני פשוט אומרת לעצמי שמה אכפת לי לדחות את עניין ההצגות עוד קצת, ושפשוט יבלו איתי בבית באותו יום (אני מורה בתיכון ולא פשוט לי להיעדר- אך גם אם אלווה וגם אם אשאר בבית, בכל מקרה איעדר מהעבודה אז זה לא משנה). החסרון בנסיעה הוא שיכולה להיות חוויה מפחידה (הבטן שלי ממש אומרת שהן לא מוכנות לזה וזה לא מתאים להן עדיין. הן אוהבות טיולים בטבע, חקירת הסביבה, חיות, משחקי דמיון, דברים מסוג אחר לגמרי ונמנעות ממופעים רועשים). החסרון בהישארות בבית הוא שאני משדרת להן אולי שהן שונות מכולם או לא מסוגלות וזה אולי נותן להן הצדקה לפחדים שלהן ותחושת חוסר מסוגלות (למרות שתמיד אפשר לדאוג לשווק את זה בצורה טובה ומעצימה). שוב, הבטן שלי אומרת: זה שכולם נוסעים זה עדיין לא אומר שזה מתאים לכולם, ואני כאמא צריכה לבדוק מה טוב לבנות שלי. התחושה שלי היא שהנזק בנסיעה גדול מהרווח, ושהדבר הנכון הוא להישאר איתן בבית ליום כיף, ולחכות קצת שתגדלנה ואז לנסוע איתן (בקיץ- בחופש) להצגה שאבחר בקפידה, הצגה רגועה ומותאמת גיל, יחד איתי ועם אבא שלהן, וליצור חשיפה ראשונה חיובית להצגות, וטעם של עוד... מאז שהפכתי לאמא גיליתי שלרוב תחושת הבטן שלי לגביהן מוכיחה את עצמה לא רע. אני לא אדם שסומך על אינטואיציות, אני טיפוס ראציונלי מאד, אך כשמדובר בבנות שלי הבטן צודקת הרבה פעמים. אבל לא תמיד. ולכן כל כך חשובה לי הדעה שלך. האם הישארות בבית היא הגנת יתר מסרסת או חיבור לשלב ההתפתחותי ולמזג של הבנות? ואם את תומכת בתחושת הבטן שלי- אז איך היית מציעה להציג זאת? או אם את בעד להתעקש ולנסוע- איך אציג את זה לנעמה שממש מבקשת לא לנסוע כי מפחדת? תודה רבה, וסליחה על האורך, הגר

שלום הגר, באופן כללי, אני מאד בעד ההקשבה לתחושות הבטן שלנו, ובעד השכל הישר והאינטואיציה ההורית. אישית (וזו לא בהכרח הדעה הרווחת) אני חושבת שפעוטות וילדים לפני גיל חמש (ולפעמים גם אחריו) יכולים להסתדר בשקט גם בלי אירועי תרבות תיאטרלים ורועשים. יש ילדים שעבורם זה ממש סיוט, וכל אירוע כזה הופך לחוויה שלילית גם להם וגם להוריהם. לעיתים, כאשר החרדה או הפחד יוצרים הפרעה לתפקוד היומיומי התקין, אנו שוקלים לעמת את הילדים עם אובייקט הפחד, גם במחיר של הצפה זמנית. הצגות ילדים אינן נופלות בקטגוריה הזו, ואפשר לותר עליהן ללא אשמה מוחדת. אחרי הכל, תמיד אפשר להשלים את הגרעונות הללו בשלב מאוחר יותר, והגירעון עצמו אינו יוצר שום עכבה התפתחותית. לא הייתי עושה עניין גדול גם מאופן הצגת הדברים, ולטעמי אפשר לדבוק באמת "מאחר ואת, נעמה, לא מתה על תחפושות וליצנים, ומאחר ואת, מעיין, סובלת במקומות רועשים ולא נהנית מרמקולים צווחניים, יש מצב שלא יהיה לכן נורא כייף שם, בהצגה. החלטתי לאפשר לכן להישאר איתי בבית, אם תרצו. נוכל לעשות משהו אחר, יום כייף או פעילות כלשהי שנבחר, כדי שלא תרגישו שכולם נהנו ואתן לא. יכול להיות שאם תחליטו לנסוע, תצליחו ליהנות גם בהצגה, אבל כדאי שתדעו מראש במה זה כרוך". וזהו. מכאן ההחלטה שלהן. אם הן מחליטות לנסות לנסוע, תוכלי לעודד אותן ולשבח אותן על האומץ, ואם לא, זה לגמרי בסדר. ככה פשוט.... בהצלחה ליאת

ליאת יקרה, קודם כל, תודה על התגובה המעצימה. אתמול כשהגעתי לגן בארבע, נעמה (הגדולה) רצה אלי בהתלהבות עם חברה ואמרה שהיא מאד רוצה לנסוע להצגה ושהן רוצות לשבת יחד באוטובוס. מעיין אמרה שהיא רוצה גם. כשהגענו הביתה הראיתי להן תמונות מתוך ההצגה (מצאתי באינטרנט) ונעמה אכן נכנסה לסיפור והתרגשה, אך מעיין הגיבה בפחד (היא בת שלוש, למען השם, ההצגה הזו מיועדת לגיל חמש מינימום. מרגיז אותי שלוקחים אותם למשהו לא מותאם!)ואמרה שהיא לא רוצה את האריה הזה ולא רוצה לנסוע. נכון לרגע זה, מעיין תישאר עם אמא שלי עד שילדי הגן יחזרו מההצגה ואז היא תיקח אותה לגן. נעמה תיסע באוטובוס ואני אקפוץ מהעבודה ואחכה בכניסה לאולם, אהיה עם נעמה בהצגה והיא תחזור לגן באוטובוס. זה עוד דינמי כנראה ויכול להשתנות עד מחרתיים... אבל הנה, כנראה שבאמת מדובר בעניין של הבשלה. נעמה מגלה פתיחות, היא בת ארבע וארבעה חודשים. מעיין מפחדת- היא בת שלוש. יש חשיבות רבה בעיני להתאמה של תכני "סל התרבות" לגיל הילדים, וכואב לי שאף אחד במערכת לא חשב על זה ולא בדק.... בכל מקרה, תודה רבה ואעדכן מה היה :-) הגר

ליאת שלום, רציתי לעדכן שמעיין נשארה עם אמא שלי בבית (לבחירתה) ונהנתה מאד מאד. היא הגיעה לגן כשכולם חזרו מההצגה והשתלבה בטבעיות. נעמה נסעה עם ילדי הגן באוטובוס ואני פגשתי אותה באולם וישבתי לידה בהצגה. אני שמחה שהייתי כי היו כמה רגעים בהם היא קפצה בבהלה (ממש פיזית הגוף הקטן התרומם מהווליום) ומיד חיבקתי. היא נהנתה מאד ואני נהנתי לראות כמה היא גדלה וכמה בטחון קיבלה (וכשצפיתי בהצגה קיבלתי חיזוק לכך שזה עדיין לא מתאים למעיין בת השלוש). היא התקשתה להיפרד ממני אחרי ההצגה והחלטתי לקחת אותה מוקדם מהגן ולבלות בבית. סוף טוב הכל טוב.