דחוף דחוף דחוף גבולות יציבות סמכות מצב פסיכוטי

הילדה שלי בת תשע את האמת היום אני מבינה שלא נתתי לה מעולם גבולות וסמכות וגם היה המון חוסר יציבות בבית במערכת הזוגית הילדה לקחה על עצמה כל הזמן את איחוד המשפחה ומעורבת בכל הקורה ( טעויות שלי ) כל שנותיה היא חרדה וחוששת ועמוסה מכל דבר שקורה אך באוגוסט האחרון הילדה פשוט התמוטטה נפשית נכנסה לחרדה נוראית לקחתי אותה לפסיכיאטרית והיא נתנה לה פבוקסיל בהגדרה שהילדה היא בהנתנהגות כפייתית התגובה לכדור הייתה מתחת לכל ביקורת הילדה נכנסה למצב של חוסר שקט ולסטרס נוראי לא ישנה בלילות תפסה בטחון ועשתה דברים שלא יעלו על הדעת שהיא בכלל מסוגלת לעשות הלכתי איתה לקבל חוות דעת נוספת מפסיכיאטרית אחרת הילדה הייתה בסטרס נוראי ואותה פסיכיאטרית אמרה שהפבוקסיל הוא כדור מרץ והילדה בכלל לא מוגדרת בהתנהגות כפייתית אילא במצב פיכוטי והיא נתנה לה זפרקסה שחוץ מלנפח אותה מבחינה גופנית הכדור לא עושה לה כלום 10 מילגרם יש לציין שהפסיכיאטרית המליצה על אשפוז אך לא בכפייה הילדה לא הלכה תקופה מסויימת לבית הספר התדמית החברתית שלה נפגעה שם מילדה שמקובלת על כולם היא הפכה לאחת שתמיד קל להפיל עליה הכל שהיא אשמה בכל דבר שקורה בכיתה שבועיים ישבתי איתה בכיתה והכל היה שקט ובסדר עכשיו אנחנו מנסים לאט לאט להחזיר אותה לבד לבית הספר אבל לא כל כך מסתדר בגלל החברה בגלל החוסר גבולות וסמכות יש לציין שבבית הספר עושים הכל למענה ורק מחכים שתשקם ותחזור לעצמה היא ילדה פקחית עם אי קיו גבוהה ברמות בחודש האחרון הורדתי את הכדור זפרקסה לרבע אך לא ידעתי את הפסיכיאטרית אילא רק את הרופא משפחה מבדיקות דם יש לה בעיות בתפקודי כבד אני והאבא התחלנו לשים גבולות חייכניים ועונשים יש המון פעמים התפרצויות זעם נגדי ונגדו אני כולי בתסכול נוראי בבית הספר היא לא מצליחה הפסיכולוגית שלה אומרת שהיא לא זקוקה לכיתה טיפולית של בעיות רגשיות הפסיכיאטרית אומרת שהיא במצב זה בגלל חוסר יציבות גבולות וסמכות היא פיתחה לה מחלה שמשיארה ומאחדת אותנו סייעת לא כול כך נותנים לה כי כבר התחילה השנה מזמן ולפעמים אני מרגישה התמוטטות נפשית כי אני לא יודעת מה לעשות אבל אני חזקה מתמיד ויודעת שגבולות זה לא מאוחר לתת ואני מתחילה עם זה בכל כוחי אני חזקה וגם בטלתי לה מסיבה שהיא מאוד רצתה שאני אעשה לה אבל בכל אני צירכה עוד כיוון ועוד יעוץ בבקשה כתבי את חוות דעתך מה לעשות לאן לפנות תודה

שלום רב, צר לי לשמוע על כל מה שעברתם לאחרונה. זה בהחלט נשמע לא פשוט. המצוקה שלך גדולה, ונדמה שככל שהיא גדלה, כך את מרגישה צורך להכניס עוד ועוד גורמים לתמונה, שיתנו חוות דעת ויגידו לך מה לעשות. למרות שאפשר להבין זאת, נדמה לי שריבוי גורמים טיפוליים (שתי פסיכיאטריות, רופאת משפחה, פסיכולוגית בי"הס) עלול לגרום לבלבול ואפילו להחמרה של המצב, במיוחד כאשר את אינך מיידעת את הרופאים באופן מלא. טיפול פסיכיאטרי (תרופתי) חייב להיעשות בזהירות ואחריות, ולעיתים נדרשים ניסוי ותעייה עד שמגיעים לנוסחה הנכונה. בעיני, חשוב מאד שהרופא שרשם לכם את התרופה יידע מה קורה בהמשך, גם אם היו תופעות לוואי קשות. בדומה, כאשר את מחליטה להפסיק תרופה פסיכיאטרית, זה חייב להיות בידיעתו ועל דעתו של הפסיכיאטר (ולא רק רופא המשפחה). בעיני יש בהתנהלות שלכם סיכונים, ולכן אני מציעה לנסות לגייס לעצמכם דמות אחת שתרכז את הטיפול בילדה ותתאם בין הגורמים השונים, דמות שעליה אתם סומכים, ואשר תוכל לתת לכם גם הדרכה הורית אינטנסיבית. לאור העובדה שבעבר הלא רחוק נשקל אשפוז, אני ממליצה לבחון אפשרות של טיפול מרפאתי ("מרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער" באזורכם, מטעם משרד הבריאות), שם תוכלו לקבל טיפול מקיף (פסיכיאטרי, פסיכולוגי, והדרכת הורים) ללא עלות. בעיני זו האפשרות הטובה ביותר והבטוחה ביותר. כשתרגישי שבתך נמצאת בידיים טובות, תוכלי להתפנות לטפל בעצמך, ולהחזיר לעצמך כוחות וביטחון בעזרת פסיכולוג/ית קליני/ת. שולחת לך כוח ותקווה ליאת

כן את צודקת אני מנסה לערב כל מיני גורמים בשביל למצוא את הדרך הטובה לילדה אנחנו בטיפול של מרפאת בריאות הנפש שם גם הפסיכיאטרית שנתנה את הכדורים נמצאת יש לנו עובדת סוציאלית קלינית שהיא מדריכה אותנו שם היא מאד טובה ומקצוענית אבל זאת רק ההתחלה ופשוט זה מתסכל שהילדה לא מצליחה להסתגל לבית הספר חזרה ונכון ילד לא מתחיל ללכת ביום אחד וזה תהליך אני יודעת שאני מאמינה בדרך שלי היום להציב לילדה גבולות סמכות יציבות לתת לה לנסות כל פעם מחדש לחזור לבית הספר אני חזקה ומאמינה אבל לפעמים התסכול גובר בכל אופן תודה לך ואני שמחה שאפשר לפנות אלייך ולקבל תשובות וחיזוקים