רגישות חושית-CBT ועוד

שלום רב, בני בן הארבע וחצי אובחן כסובל מהפרעה בויסות חושי, היה בטיפול של מרפא בעיסוק מספר חודשים, חל שיפור והוחלט להפסיק את הטיפול, כמו כן הילד לא נהנה כ"כ מהמפגש. הרגישות החושית באה לידי ביטוי כיום בכמה אופנים: רגישות לרעש והמולה ריחות/טעמים-אוכל אוכל לבן ללא רוטב, מראה רגישות לריחות בסביבה... חברתית- לילד יש קשיים להשתלב, לא קיצוניים אלא יותר קושי להתשלב בהתחלה ואז יש הרבה פעמים הרגשה ש"נמאס לו מהר מדי" מהילדים, שהוא משועמם...אי אפשר לומר שהוא לא אהוב או דחוי אך אפשר לומר שהוא מרגיש כך לעיתים בעיקר כשלא "יוזמים" איתו מגע והוא בעצמו מתקשה לעשות זאת ונשאר עם תחושת תסכול. העלתי כאן כמה נושאים על מנת לשאול את השאלות הבאות: 1.איזה טיפול רגשי מומלץ במקרים אלו? (הוא היה באבחון אצל פסיכולוגית קלינית שאמרה שהכל בסדר עם הילד (אכן אין לו בעיה התפתחות ) ושלחה אותנו אחרי עצה ללכת בקצב שלו לביתנו. שמעתי על טיפול CBT -האם מומלץ בגיל הזה? קבל והמלצה ממרפא בעיסוק. 2.רשמנו את הילד לחוג כדורגל במטרה לעודד פעילות גופנית ו"לנתק אותו מהטלויזיה- הפעילות המועדפת עליו! )... הוא הלך כמה פעמים ונהנה מאוד, אח"כ התחיל להיות מעט קשה והוא סרב ללכת (רשמנו אותו לקבוצה של מעט גדולים יותר כי המאמן התרשם שהוא בהחלט מתאים, החוג התקיים פעמיים בשבוע ) בדיעבד ברור לנו שעשינו טעות והעמסנו עליו יותר מיד, כרגע הוא לא מעוניין ללכת בכלל לחוג- כיצד מומלץ לפעול ?

שלום רב, כדי לחשוב על אופי ההתערבות המקצועית המתאימה, יש צורך בהבנה מעמיקה של הקשיים, הרקע ההתפתחותי, הסביבה המשפחתית והאקלים החברתי בו גדל הילד. העובדה שהפסיכולוגית שללה בעיה התפתחותית אינה מוציאה מכלל חשבון טיפול רגשי, הנעשה בגיל הזה דרך משחק או יצירה (אצל פסיכולוג ילדים קליני או מטפלת באמנות, למשל). טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מומלץ כאשר מגדירים מטרות ויעדים התנהגותיים ספציפיים. מרבית המטפלים יודעים לשלב עקרונות קוגניטיביים-התנהגותיים בעבודתם, גם בטיפול שמלכתחילה לא הוגדר ככזה. לשאלתך השנייה, אענה ממקום אישי, כשאני מודעת לכך שיש אנשי מקצוע שיאמרו אחרת. אישית, אני מאמינה שבגיל ארבע-חמש ילדים (בעיקר אלה הנמצאים במסגרת של יום ארוך, עד אחר הצהריים) נשכרים הרבה יותר מבילוי משפחתי נינוח, גם אם מדובר בצפייה בטלוויזיה, על פני התרוצצות בחוגים שונים, לטעמי, כל חוגי ההעשרה למיניהם יכולים לחכות לגיל מאוחר יותר, לזמן שהילד יוכל לבחור לעצמו את הפעילויות בהתאם לנטיות לבו ולתחומי העניין האמיתיים שלו. בעיני, אם ממשיכים קשיי הוויסות התחושתי, מוטב להתעקש על הריפוי בעיסוק, כדי להניח את היסודות לפעילויות עשירות ומגוונות בעתיד. בברכה ליאת