ילד בן 7

שלום ליאת אני אמא לילד בן 7 בכיתה א' מקדמת (כיתת חינוך מיוחד) בני ילד מאוד נבון אבל הוא אינו "פנוי" ללמידה ישנה בעיה התהגותית אשר מפריעה לו ללמוד. הבעיה מתבטאת בזה שהוא בוכה המון משום דבר הוא מכה יורק מקלל ואפילו קורא לעצמו בשמות גנאי כמו "אני דפוק", רוב הזמן הבכי שלו פורץ משום סיבה אבל הוא טוען שילדים מציקים לו גם כאשר אנחנו רואים שאין אף אחד בסביבתו,הוא יכול לעבור פתאום למצב של צחוק תוך כדי הבכי.הענין הוא שהוא מודע מאוד למעשים שלו ולחומרתם ואפילו מסביר לנו בבית מה הוא עשה ושאסור לנהוג כך. חשוב לציין שבבית אין שום זכר להתנהגות שהוזכרה הוא קשוב אינו כעוס ולרוב שליו. היינו אצל נירולוג שקבע שינה הפרעת קשב וריכוז אך פסיכיאטרית שללה וטענה שמדובר בהפרע דו קוטבית ??!! כרגע אנחנו במצב של ייאוש כי אין לנו אבחנה ואנחנו לא יודעים מה לעשות ואיך לעזור לילד כי הוא מאוד סובל

שלום רב, הפרעה דו-קוטבית בילדים מתחת לגיל 12 היא נדירה ביותר, ואם אכן זו האבחנה חשוב לשלב, לצד הטיפול התרופתי המייצב, גם טיפול רגשי והדרכת הורים. אני מבינה את הייאוש שלכם, בהיעדר אבחנה חד משמעית. לעיתים קרובות, המאפיינים הסוערים והאימפולסיביות של הפרעת קשב וריכוז, המלו?וים גם בבעיות התנהגות פרובוקטיביות יכולות להטעות ולהידמות למאניה, והאבחנה באמת עלולה להיות בעייתית ומבלבלת. תהיה האבחנה אשר תהיה, אני ממליצה מאד למצוא לעצמכם מרחב טיפולי אליו תוכלו להביא את השאלות והתהיות הן בשאלה האבחנתית והן בשאלות הנוגעות להתנהלות היומיומית מולו. אולי בשלב זה, מוטב להגיע למרפאה ציבורית, הכוללת צוות רב מקצועי, שיוכל להציע לכם משאבים מגוונים יותר (אבחון פסיכיאטרי, פסיכולוגי והתפתחותי), ואולי גם להגיע (במשותף) לתמימות דעים אבחנתית. בהצלחה ליאת