תחושות קשות

בני לומד בכיתה ט. בשנה שעברה בחופשת עצמאות הוא חווה אירוע טראומטי: הוא שיחק עם מס' חברים כדורגל, וניגשה אליהם קבוצת ילדים בני גילם ויותר מהם בשנה, אחד מהם נתן לבני אגרוף חזק בפנים וגרם לשבירת אפו ולארובת העין. בני היה מאושפז בבית חולים במשך שבוע ולאחר מכן נח בביתו שבוע. פתחנו תיק במשטרה לאותו תלמיד שבהמשך מתברר כי הוא עבר ללמוד בבית הספר של בני. לאורך השנה הנוכחית בני מספר כי מידי פעם, לעיתים רחוקות היה נזכר לפני השינה בפניו של התוקף ומשחזר את האגרוף. ביומיים האחרונים הוא החל לשאול את עצמו שאלות כמו: מדוע זה קרה לי? מה עשיתי לא בסדר? איך יכולתי למנוע זאת? תחושות קשות של חוסר צדק בעולם ומאידך, אוזלת יד לשנות את המצב, או לפחות למנוע אותו מלכתחילה. בערב יום העצמאות תחושות אלה התחזקו בו והוא מספר שאין לו חשק להגיע לבית הספר, מן העדר אנרגיה ותשישות נפשית, והוא מתאר עד כמה הוא נוח להיפגע מדברים קטנים כגדולים. בערב העצמאות היה עד לקונפליקט בין חברו לבין חברתו. וכשניסה לפייס בין השניים ולא הצליח, התרחק מהם וחתך את עצמו ביד בעזרת זכוכית של בקבוק בירה. לדבריו, נזכר באירוע התראומטי שעבר, והתמלא כעס ועצבים. היום הוא מספר לי כי במעשהו זה ניסה לשים קץ לכאבו הנפשי בהמרתו לכאב פיזי. עוד מספר כי חולפות מחשבות בראשו לפגוע בעצמו והו מוטרד מכך מאוד, אך הוא יודע שאיננו יפגע בעצמו. במעשיו ביטא תחושת תסכול ומצוקה. הוא מספר כי לעיתים הוא פוגש את הפוגע בבית הספר, אך הם רק מחליפים מבטים ולא משוחחים. מה לעשות? בני סיפר לי כי הוא זקוק לעזרה. מה לעשות?

שלום, השימוש בפגיעה עצמית כדרך להתמודד עם תחושות תסכול ומצוקה מאפיינת אנשים המתקשים לווסת ביעילות את רגשותיהם, ויש טיפול פסיכולוגי שיכול לסייע בדיוק בבעיה זו. מדובר בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), המשלב טיפול רגשי פרטני עם למידת מיומנויות יעילות לוויסות רגשי ועמידות במצוקה. אם תרצי עזרה בהפנייה למטפל באזורכם, כתבי לי למייל האישי ([email protected]) ואנסה לעזור. בהצלחה ליאת

בני סיפר את המקרה ליועצת בית הספר וזו הזמינה אותי לשיחה והיפנתה אותי למיון נוער בסביבתי. האם המקרה כ"כ דחוף ומצריך מיון. מה בינתיים? כיצד אוכל להקל על תחושות בני, חוסר צדק והגינות-מדוע הוא נפגע ללא עוול בכפיו, ולשאלתו : מה יקרה אם ייתקל שוב במקרה אחר של חוסר צדק, ואלימות כלפיו ללא הצדקה. כמו כן: מה עם התחושה שלו שכל אימת שהוא מתראה עם התוקף בבית הספר הוא נזכר באירוע?

היי שוב, את צודקת. החיים יכולים להיות לפעמים מאד לא הוגנים, וילדינו עלולים להיתקל במצבים מאיימים ומסוכנים. דווקא בשל כך, חשוב לצייד אותם בכלים שיסייעו להם להימנע מפגיעה, או (אם כבר נפגעו) להתגבר עליה בהצלחה. ההפנייה למיון נוער מוצדקת, כי היסטוריה של פגיעה עצמית היא אות אזהרה. גם אם אין מאחורי המעשה כוונה אובדנית, חיתוך בעזרת זכוכית או חפץ חד עלול להסתיים באסון, וחשוב מאד לעצור את זה בזמן. לא תמיד יש לנו שליטה מלאה על אופי הפגיעה העצמית (יש מתבגרים שיכולים לחתוך את עצמם, ויש כאלה שיפיגו את הכאב באמצעים הרסניים אחרים כמו סמים, אלכוהול, או התנהגויות מסוכנות אחרות). העובדה שבנך שב ונזכר בטראומה, ומתקשה להתמודד איתה גם לאחר שנה, מחזקת את הצורך לפנות ולקבל עזרה, ויפה שעה אחת קודם. אני מחזקת אותך, וממליצה לך להתגייס לתהליך למען בנך. בברכה ליאת