ילד בן ארבע שעובר דחייה חברתית

שלום ליאת, אני קרן אמא לטל בן ארבע,ילד חכם, מצחיק, מבריק, סקרן, ואהוב נורא ואולי אפילו קצת מפונק (מהיותו בן יחיד אחרי טיפולי פוריות). לטל היו הרבה נקודות מפנה של התנהגות אלימה כלפי ילדים אחרים והוא למד את זה מ"מורה" חבר טוב שאיתו הרבה לשחק בגן. בגיל שנתיים וקצת העברתי אותו לגן אחר שם הגננת יותר מעורבת בהקפדת יחסי הכבוד בקבוצת הילדים ומכוון שהוא היחיד שהכה אחרים הוא זה שנענש הרבה ונאלץ להתרחק עד שירגע. היום כבן ארבע עם אותה קבוצת ילדים שחלקם קבוצה שקשה "להכנס" ולהיוות חבר כמניין, טל מתקשה שוב לשחק איתם דרך מילים ונאלץ להשתמש בידיים שוב. הגננת מעירה לי ואני שואלת את טל למה, והתשובה שלו היתה "אני רוצה לשחק איתם אבל הם לא רוצים" ולכן הוא חוטף להם את המשחק, או מרביץ או דוחף. אני נורא חרדה לצורת ההתנהגות ורוצה לדעת איך אפשר לעזור לו להשתמש במילים יותר, להאמין בעצמו, ולרכוש תשומת לב נענת בדרך חיובית? פעם נשאלתי על ידי חברה אם אני מרבה לחזק אותו בקומפלימנטים חיוביים (וכנראה שראיתי אותם כמובן מאליו) אז אני משתדלת לשים לב ולחזק אבל הוא פשוט לא רוכש כבוד לחברים בגילו ואח"כ הוא מצפה ליחס אדיב ומשתף מצידם. חשוב לי לציין שטל הוא ילד נורא חכם, אך ביישן קצת ורגיש נורא, וצייתן למה שאומרים החברים שלו. אני נורא רוצה לעזור לו אבל לא יודעת איך, אקבל כל עצה או כיוון לבעיה. נ.ב - אנחנו גרים בניו יורק והגן הוא גן של ילדים דוברי עברית ואנגלית, כך שהקושי החברתי לא מגיע מקשיי דיבור. תודה מראש קרן

שלום קרן, ילדים ש"מדברים עם הידיים" הם בדר"כ ילדים שמתקשים לשאת מצבי תסכול, ולווסת רגשות עוצמתיים. מובן שהתנהגות כזו מרחיקה מהם ילדים, פוגעת בדימוי העצמי שלהם, ובאופן מעגלי מגבירה את המצוקה ואת הקשיים. בראשית דברייך את מציינת שטל הוא בן יחיד וקצת מפונק, ולהערכתי כאן מקור הקושי. לפעמים, מתוך רצון להעניק לילד 'עולם ומלואו', נפגעת היכולת להציב לו גבולות באופן יעיל, מה שמוביל לפינוק ולאוריינטציה של "מגיע לי" אצל הילד. אם תחשבי על משמעותו של פינוק, תראי עד כמה הוא קשור לפגיעה במיומנויות חברתיות בסיסיות. יכולת חברתית טובה קשורה ליכולת לראות ולהכיר בצרכיו של האחר, להתאפק, לוותר, למתן תגובות תוקפניות, לפתור קונפליקט בדרך של משא ומתן, וכיוב'. ילד מפונק, שמקבל מה שהוא רוצה, מחמיץ את ההזדמנות ללמוד את כל אלה, ועלול לשלם על כך מחיר חברתי כואב. בנך עדיין צעיר, והכל בר-תיקון, ולכן אני ממליצה מאד על הדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי, שיוכלו להנחות אותך כיצד לשנות את הגישה בבית, כדי לעזור לו בחוץ. אם תדפדפי קצת בפורום שלנו, תוכלי למצוא לא מעט המלצות קונקרטיות כיצד לפעול לשיפור הסמכות ההורית בבית. בהצלחה ליאת