התנהגויות של שליטה

היי ליאת, שוב אני גלית. בתי הגדולה כבר בת 4 ונכנסה לאחרונה לגן עיריה. אחותה התינוקת כבר בת שנה, ונמצאת בגן הפרטי הקודם,בו שהו יחד עד לאחרונה. לאחר כשבוע מכניסתה לגן החדש, ראינו אני ובעלי נסיגה בהתנהגויותיה. הדבר בא לביטוי במצבים בהם שבה להרביץ,מתעקשת על כל פרט קטן ( נפל המוצץ- "תביאי אותו את", שתתה חלב בבוקר- "שימי אותו את על השולחן, בהרבה ימים אני כבר שמתי..), וגולת הכותרת- ההתלבשות וההתארגנות בבוקר. רבות כתבו וגם אמרו לי "תני לה לבחור מביםן אפשרויות בערב" וכו וכו. בערב אני מבקשת שתבחר, והיא אכן בוחרת שמלה שהיא אוהבת. אולם, בבוקר, בימים האחרונים, תמיד יבוא שלב בו היא אומרת "אבל זה לא נוח לי, אני רוצה משהו אחר"... אני כבר מזהה את רצונה לבחור מחדש, להשיב שליטה מחדש, לשגע אותי , לא יודעת.... בכל אופן, ניסיתי לתת לה לקחת עוד אפשרות לבוש, וזה לא עזר לקצר את העניין,ניסיתי לומר לה "זה מה שבחרת, ואם את רוצה משהו, תסתדרי, רק תדעי שעוד מעט הולכים לגן"- במטרה "להוציא את העוקץ" מאפשרות של מאבק שליטה, ולתת לה אחריות. אני מוכחרה לומר שזה לא מי יודע מה, והייאוש, והמחשבות אם אני אמא נורמלית, משגעות אותי. כבר יומיים, שהיא הולכת לגן בבכי וצעקות.לפני כמה ימים אמרה לי: אני לא אוהבת ללכת לגן" שאללתי מה קורה ואם קשה שם משהו והיא אמרה "הגננת עושה לנו דברים קשים"- אני ידועת למה הכוונה-המשמעת בגן הנוכחי, הסדר והגבולות ,וגם הפעילות האינטנסיבית- הרבה יותר אינטנסיביים שם. אז ברור לי שמשהו אצלה אולי אפילו ב"הלם" מאובדן השליטה שם, אך אני לא יודעת מה עוד לעשות? אני מנסה לדבר איתה ולברר מה עוד קשה, ואז לא בא לה כבר לדבר ואני לא אכריח אותה כמובן, אני מנסה גם בבוקר, אחרי שאני אומרת שזה מה שנבחר מבחינת ביגוד, פשוט להמשיך בענייני ולא לענות להצקות, הידבקות לבגדים שלי, נדנודים וכדומה. יש פעמים בבית, אחר הצהריים, שזה ממש עוזר לה להרגע לבדה, ואז היא באה אליי מחוייכת כולה ורגועה ואני אומרת לה כמה נעים לראות שהצליחה לבדה, מחבקת וכו', אבל בבקרים,לפני הגן ואחריו,זה סיוט- אין לי דרך אחרת לתאר את התקופה. לפני שאסיים,אומר מראש, שאני מתאמצת שהמון חיזוקים חיוביים יינתנו לה, אוהבת אותה בכל מאודי, ומראה לה זאת, יושבת איתה לצבוע או לצייר, סתם מערסלת אותה, כמידת האפשר, לכן לא יודעת אם יש פה קטע של תשומת לב חיובית במקום שלילית וכו. מה לעשותת?? לפעמים אני חשה ממש רעה כשהיא הולכת סוערת וצורחת לגן ואני אפילו מכניסה אותה עם כוח פיזי באוטו. חברה אמרה לי , ויש לה בת מתבגרת, "את סתם לחוצה, תרגעי, זה יהיה יותר גרוע"...

שלום גלית, נראה שמה שאתן עוברות הוא שילוב של תקופת הסתגלות לגן חדש (אנא קראי את שפע ההודעות מן הזמן האחרון, ותראי שהמצב דומה בהרבה מאד בתים) יחד עם מאבקי-כוח ושליטה שמלווים אתכן כבר זמן מה. איני מסכימה עם חברתך, ולא חושבת שהיחסים בין אמא לבת חייבים להתדרדר בהתמדה (הגם שאינם פשוטים אף פעם). ילדתך רק בת ארבע, ואפשר ללמוד לשמור על מעמדך כדמות סמכות בבית גם מבלי לקלקל את היחסים. לתחושתי, את יודעת מה נכון לעשות, אך מתקשה להתמיד בכך, ונכנעת לפרובוקציות. זכרי שעבודת חינוך היא עניין מתמשך, לעיתים מעייף, אך בסופו של דבר מתגמל מאד. אם את חוששת שאין התקדמות, פני להדרכת הורים למס' פגישות, והשיבי את ההרמוניה המשפחתית על כנה. בהצלחה, ומועדים לשמחה ליאת