האם יש סיכוי לקשר?

אני נמצאת בקשר כבריותר משנתיים בת 33 ובן זוגי בן35 .עברנו עליות ומורדות לאורך כל הקשר. עברנו לגור ביחד סוף סוף רק לפני 4 חודשים. לא הגענו להסכמה על כל בית וכך ה"סחבת" נמשכה. כל הזמן יש ביננו מתיחות, אין הרמוניה. אני לא מרגישה יציבות ובטחון.כל אחד מתגונן בעמדתו, יש מאבקי כוחות על כל דבר. אני מאד נמשכת אליו והסקס טוב רק שזה קורה פעם ב.. לא נראה לי שהוא רוצה אותימספיק, כאילו יש לו מעצורים. שום מילה טובה, אין פרגון ועידוד. אני זקוקה להרבה חום ואהבה ותשומת לב יומיומית, ומבחינתו זה שאני יורדת לו לחיים כל הזמן ואני צריכה להרפות. אני רוצה שהוא ישתף אותי בדברים שהוא עושה. אני מוצאת את עצמי מתוסכלת, רוצה להתחתן ולא יודעת אם כך צריכים להראות חיי. (נפגעתי בעבר בקשר זוגי בגיל 27 והיה לי מאד קשה להמשיך בחיי) נסינו לדבר, אבל זה חוזר על עצמו שוב. אני מבקשת ממנו משהו בסיסי שאולי הוא לא יכול לתת לי. אני מרגישה שהוא מתעתע בי מתקרב ומתרחק. לפני שנה היתה לי הפלה נכנסתי להריון בטעות וגם אז הרגשתי שהוא לא ממש איתי הוא היה בסיטואציה, אך כעבור יום יומיים הוא לא דיבר איתי על הנושא.הוא לא התקרב וחיזק אותי כמו שציפתי. היום אנחנו באותו בית, אך כל אחד בענייניו שוכבים אולי פעמיים, שלושה בחודש רק בסופ"ש. אני נראית ממש טוב ואני יודעת שכייף לו כשהוא איתי. הייתי לבד פעמיים ביעוץ זוגי, אך הוא לא רצה להגיע איתי. מה עליי לעשות, אני מפחדת להפרד אני לא מתאהבת בקלות,ומצד שני אני מנסה לסדר ביננו את הענינים. ניסיתי להתרחק אז ככה היה המצב, ניסיתי להיות מקסימה לנסות לא להעיר ולבקר. טיילנו וישבנו במסעדה וכשהגענו הביתה במקום להיות ביחד הוא פשוט הלך לישון. נשארתי עם עצמי ממורמרת על זה שאני בקשר ואני מרגישה לבד -ללכת עם ולהרגיש בלי. כל מה שאני רוצה זה אוטומטית "לא" במקום להגיד אני אחשוב על זה, נראה. מעין תשובות חוסמות שסוגרות עניין. הקשר הזה "תקוע" במקום. אני לא צעירה וזה מתחיל להלחיץ אותי. אני במצב לא ברור אומרת שיש לי חבר, אבל אני מרגישה בדידות. נא התייחסותך. תודה.

ענת היקרה, את מתארת מצב זוגי מאוד לא מספק מכל בחינה שהיא והרושם הוא שאת נשארת שם בגלל שתי סיבות. 1) תפיסת הגיל האישי שלך שבעינייך זה כבר זמן לסגור עסקה ולהתחתן והחשש שתחמיצי את הרכבת (עדיף לא לעלות על הרכבת הלא נכונה ובכיוון המנוגד). 2)תגובת אבל ודכאון עמוקה בעקבות פרידה בעבר שלקחה ממך הרבה זמן ואנרגיה. הרושם הוא של "מיני" דכאון. את לא מאמינה בעצמך, לא מאמינה בחיים שיספקו לך אפשרויות טובות יותר, מוכנה להסתפק במעט ועם טעם חמוץ. בקיצור בדיוק כמו שאת כותבת כביכול הולכת "עם" אך בעצם נמצאת "בלי". את כל חסרונות הקשר את יודעת לבד ואין מה להוסיף. השאלה הגדולה היא מדוע בחירות בני הזוג שלך מוטעות (אולי דימוי עצמי נמוך) בן זוגך אינו משתף פעולה בייעוץ זוגי ואכן ייעוץ זוגי אינו מתאים לכל בני האדם. לא כל בן אדם רוצה להשתנות ולא לכל אחד יש את היכולת להשתנות. בואי נראה את חצי הכוס המלאה: את בת 33, צעירה ויפה, העולם מלא גברים שיאהבו אותך, יחשקו בך, יעניקו לך התחשבות והענקה רגשית. כל מה שנותר זה לחוש כך בפנים להאמין בכך בכל ליבך ולתת לחיים לזמן אותם אלייך ואותך אליהם. לעתים צריך לדעת איך לעזור לחיים לזמן לפנינו את האירועים בהם אנו חפצים.

היי ענת רציתי להמשיך את דברי אילנה ארד לוין ולחדד את העניין בדבר ה"זוגיות" שהיא בעצם לא זוגיות. אל תתפשרי על האושר שלך,באמת שלא חסר גברים שיודעים להעניק יותר. וזה שאת אוהבת ורוצה חום ואהבה זה בסדר גמור וטבעי לחלוטין- רובנו כאלה. בהצלחה!