ריבים משעמום

שלום, אני בת 30 רווקה. בשנה האחרונה הבנתי לגבי עצמי משהו שמדאיג אותי ומסביר מדוע אני עדיין רווקה. אתחיל בזה שמעולם לא היה לי מודל טוב לזוגיות.כל ילדותי הוריי רבו וצעקו זה על זה איימו שיתגרשו ומעולם לא עשו זאת.הריבים היו כמעט כל יום. גם אחותי שהתחתנה יחסיה לא נראו אחרת. וגם אני.רבה כל הזמן. ניסיתי לשים את האצבע מתי זה קורה והגיעה ההבנה.זה קורה בעיקר משתי סיבות.הראשונה והפחות קריטית היא שעמום ושגרה. אם אין בן הזוג לא מעניין אותי בתכנים שהוא מביא ורק אני צריכה לתחזק את הקשר מבחינת עניין אני יוצרת ריב מה שמביא לסיבה השניה והיא שאני מנסה כל הזמן למתוח את הגבולות של בן זוגי.כמו מן מבחן מתי הוא ישבר וילך ממני. בריב אני רואה כמה הוא אוהב אותי ואכפת לו.חוסר האדישות הזאת מרגיעה אותי באיזשהו מקום. אני מבינה שזה לא נכון ואני מנסה לשבור את הדפוס כי אין קשר בינו לבין האמת.הבעיה שלרוב אני מבינה את זה בדיעבד ולאחר הריב. מה שלאט לאט יגרום לבן הזוג לעזוב.התשתי אותו והוא אינו רוצה בת זוג מתישה. ניסיתי להבין האם כאשר בן הזוג גם מתחזק את מערכת היחסים ומשקיע האם קורה אותו הדבר.התשובה השתנתה מבן זוג לבן זוג. מי שהרגשתי שאני לא בטוחה בהשארותו נזהרתי יותר ונמנעתי מריבים. שאלתי היא האם יש דרך שאוכל לשבור את הדפוס הנורא הזה שמביא עליי בדידות?

פונה יקרה, מתוך היסטורית חייך ברור שאת מלאה בכעס וטינה. כעס וטינה והתפרצויות זעם על הזולת הם כלי מתורגל היטב בתוכך ובראיית עולמך. מצד אחד זהו כלי שבאופן טבעי מאיים ביצירת נתק ופרידה. כי מי צריך בן זוג מתפרץ וכעסן? ומצד שני באופן מאוד לא בריא, הפכו הריבים דרך לבדוק, עד כמה מוכן בן הזוג להכיל אותך, למרות המתח ואי הנעימות שאת יוצרת והדבר מרגיע אותך לזמן קצר מאוד. עד להתעבות הכעס הפנימי שבך לפעם הנוספת. הרושם הוא שמהיותך כ"כ טעונה בכעס, כבר פועל בך מנגנון אוטומטי של התפרצויות כעס בתדירות מסויימת כמו התפרצויות המים בגייזר איסלנדי הגון. ניתן לטפל בהתפרצויות שלך מבחינה כימית ע"י תרופות נוגדות כעסנות כגון טגרטול, שזהו כמובן כיסוי כימי למיכל הנפשי הרותח. מומלץ ביותר טיפול של פסיכולוגיית מעמקים. כל טוב ובהצלחה אילנה