כדאיות בירור רגישות לפניצילין

במשך עשרות שנים אבא שלי חושב שיש לו רגישות לפניצילין על סמך איזשהו אירוע לא ברור בילדות ומספר את זה לכולם וככה רשום בתיק הרפואי שלו. כידוע מהספרות, 90% מהאנשים האלה למעשה אינם בעלי רגישות לפניצילין, ואפשר לברר זאת באמצעות תבחין עור ובדיקת תגר. השאלה אם כדאי לעשות זאת? זאת שאלה רגישה, ברור שברמת המאקרו במסגרת המאבק בעמידות לאנטיביוטיקה, עדיף שכמה שיותר אנשים יתחילו טיפול אנטיביוטי קו ראשון בפניצילין בהתוויות המתאימיות. אבל ברמת המיקרו, של אבא שלי, השאלה אם הוא יעשה את הבירור ויגלה שהוא אכן לא רגיש לפניצילין, האם התוצאה של זה תהיה שבסופו של יום אם יהיה לו איזשהו זיהום אז יינתן לו פניצילין קו ראשון שהסיכוי שהחיידק עמיד בפניו יהיה גבוה יותר מאשר הטיפול קו שני שהוא היה מקבל אם היה ממשיך להשתייך לקבוצה של "רגישים לפניצילין"? למשל, אם נסתכל על האנטיביוגרם הלאומי לשנת 2018 (קישור מצ"ב), אז ביחס למזהם הפופולרי E. Coli אפשר לראות ששיעור הרגישות של אמפיצילין הוא 31%, ואמוקסיצילין 65%, ציפרו 66% וצפלוספורינים דור שלישי 69%. אז במקרה הזה נראה שיש יתרון קטן ברמת המיקרו להתחיל בטיפול בזיהום E. Coli בציפרו או צפלוספורינים במקום באמוקסיצילין, ויתרון גדול על פני אמפיצילין. אז מה דעתך, כדאי לברר רגישות לפניצילין? אילו היית אתה בנעליו, היית עושה זאת? האנטיביוגרם הלאומי: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/InfectionControl/Documents/National_antibiogram2018.pdf