גיל 70 ? מי המומחה ומה הכתובת "ההתמחותית"

לא ממש גריאטריה - או שכן? אבל אלו הסמפטומים של בן זוגי ולא יודעת היכן לשאול: 1. בן 70 2. ותרנות הולכת וגוברת תחת כסות של "לא רוצה מלחמות" והתפוגגות אסרטיביות בסיסית - אציין שבעבר (לפני 10 שנים - כדי למקד) לא היה כזה וזה דעך בהדרגה. זה מתבטא אף בעיני קולגות שלו (קצת עוד עובד) "מין איש טוב כזה, מחייך יותר מידי" "לא עושה רושם רציני" האיש הזה היה מנהל ומנהיג "הקשוח ההוגן" - שוב משתמשת במינוחים של אחרים. היום זה גם בבית וגם בחוץ. עובד פחות כי יש לו פחות ביקוש. 3. זכרון "סלקטיבי". כל מה שנוגע לעבודה (שקצת נשארה) ולימודים - עובד פיקס. בכל מה שקשור לבית, ליחסים אשיים - כאילו המוח שלו עושה סלקציה של מה אמרו לו מה ביקשו ממנו. מעין "תעזבו אותי זה לא רציני מכדי להתעסק בזה" 4. בריאות - לפני 20 שנה ניתוח מעקפים, מספר צינתורים 2-3 אח"כ, עלית סוכר (5 שנים)ואיזה כדור מאזן, כדדורים נגד לחץ דם (כולל משתנים), נגד כולסטרול. מקפיד על ספורט אירובי (הליכה יומיומית) 5. מין - תקין (כאן אני הבעיה בגלל התייבשויות) אבל גם כאן - "משלים" אז היכן הבעיה: תהליך של שקיעה איטית כזו מעין "גבר הולך לאיבוד" מול העיניים. אני לא מושלמת - אבל נלחמת כדי לטפל במה שנוגע לי. הויתור הטואטלי שלו כמעט מעלה שאלה: מי הכתובת - זה לא גיל מעבר, אבל זה לא גריאטריה עדיין או שכן? מי המומחה מה ההתמחות - את רופא המשפחה שלו הוא לא ישאל.

דורית שלום גריאטריה? באופן רשמי כן, החל מגיל 65 או 67 , האם לפנות לגריאטר? אני בספק. את מתארת נסיגה או "שקיעה" מאוד הדרגתית כך שאני פחות נוטה לחפש סיבות רפואיות / גופניות לכך. מהתאור המאוד מפורט (והרגיש) שלך , נשמע שהנפש היא כאן הנושא – מחוברת כמובן לגוף אבל היא מוקד השינוי. בסך הכול את מתארת איש פעיל אבל עם איזשהו סוג של פסיביות בהשוואה לעבר. אני מניח משאלתך שהוא לא משתף איש במה שעובר עליו? או פוטר אותך בתשובות מתחמקות כדוגמת אלה שאת מתארת ("תעזבו אותי"). האם בכלל השינוי הזה מפריע לו? האם הוא הוריד הילוך (מבחירה) כי מסיבותיו שלו זה בעצם מתאים לו יותר בשלב זה של החיים ? יש הרבה אפשרויות שאת ואלה שבסביבתו אולי בכלל לא חושבים עליהן. היות שכך הכתובת שאת מחפשת תהיה לדעתי יותר בכיוון של שיחות / פסיכולוג (לא פסיכיאטר). את יכולה להציע לו זאת באופן ישיר, או לחילופין תפני את לבד להתייעצות כזאת, עם אותן שאלות בדיוק שאת מעלה כאן, זה עשוי למקד את המהות של ה"בעיה" ולפחות בשלב ראשון לתת לך כלים להתמודדות ולהבין במה מדובר.

קודם כל תודה על התשובה הרחבה. הוא - תחת לחץ פיזי מתון שלי :) התחיל פגישות עם פסיכולוג. יחד עם זאת האם כדאי לבדוק רמת טוטסטרון? יתכן שיש כאן מין לופ של ירידת הרמה יחד עם באמת תהליך פסיכולוגי? משהו מקביל לגיל מעבר אצל נשים? אני זוכרת שלפני 10 שנים נכנסתי למצבי רוח בלתי מובנים והיות ואז הייתי צעירה במונחי גיל של פרי מנפאוזה אף אחד לא שייך את זה לשם. עד שאני בכוח הוצאתי הפניה לבדיקה וראה זה פלא .....כולה ירידת הורמונלית... מה הרמה הסבירה של טטסטרון שמתחת לה זה .....?