ותרנות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

ותרנות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, הבן שלי בן 2 (כרגע בן יחיד) . הוא מתקשה מאוד בסיטואציות בהן ילדים לוקחים לו משהו ששלו. הוא פשוט בורח לצד ובוכה או פשוט עובר למשחק אחר. איננו יודעים אם זו וותרנות או פחד מלהתמודד (כי יש בכי ותחושת תסכול לעיתים). הוא מהר מאוד שוכח מהמשחק שנחטף ממנו וחוזר לשגרה. דבר זה אף מקשה עליו בסיטואציות חברתיות אחרות - במשחקי חצר בגן או איתנו ההורים הוא לא מוכן לצאת לחצר כי ילדים אחרים גם "מתגלשים" או גם רוצים לשחק במשחק שהוא רוצה אז הוא מראש בוחר לא לצאת למשחקי חצר. חוץ מזה - הוא מתקשר מצוין ומשחק יפה מאוד ואף מפעיל את בני גילו. איננו יודעים איך להרים לו את הביטחון .

שלום לכם, לכנות פעוט "ותרן או פראייר" זה לחטוא לו באופן הכי חמור שיש - ואני אומרת זאת במלוא האהבה והחמלה לילדכם ולכל ילד. בנכם מאוד קטן, בן שנתיים בלבד...אין לו תכונות אופי כרגע (אולי מזג וזה עניין אחר), הוא רק מתחיל להבין את העולם ולבנות את עצמו ואת אישיותו. אל תיסחפו להגדרות "בוגרות" שבדרך כלל לקוחות עמוק מתוך עולמנו שלנו המבוגרים, מתוך ההיסטוריה שלנו, הפחדים שלנו והפנטזיות שלנו.. אני מציעה לכם פשוט להיות שם לצידו, לעסוק הרבה מאוד בתיווך ושיקוף "הוא לקח לך משהו..אני רואה שזה לא ככ נעים לך כרגע, מה תירצה לעשות? שנבקש ביחד בחזרה? אתה מעדיף לשחק במשהו אחר? מה אתה בוחר לעשות?" ואז לתמוך בו בכל בחירה בלי לנסות "בכוח" להוביל אותו לבחירה שאתם הייתם רוצים שיבחר בה. אם יש משהו ש"ירים" את הביטחון של ילדכם ושל כל ילד בעולם, הוא שהוריו יהיו שם לצידו, תומכים, מלמדים ומשקפים לו את עצמו ואת העולם, סבלניים, והולכים לצידו ביחד עם מעט הכוונה. זה כל מה שצריך - ובעקביות. כל טןב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בגיל 50 לאחר הרבה שנים של עבודה 2 קרירות בתוכם מוצלחות. סופר פרפקציוניסט מצליח מתוקתק ולא ותרן חל מםנה היפוך וקטור בעקבות מיצוי ושינוי הרגשה פנימית עמוקה בזמן די קצר. הרגשתי שאין לי רצון לקחת כל התחייבויות חדשות ונוספות. יש הרגה כאלו כמו יציאה לפנסיה. הקיום הבסיסי קיים. התבוננות במבנה יום בעבר עם יעדים ופעילות אניטנסיבית לא מדברים אלי יותר. זו הרגשה טובה של בחירה. אין מניעה לעבוד ויש מגוון של אפשרויות. משום מה אני נהנה ביותר מהעדר התחייבויות ולוח זמנים פתוח מאוד. זה אפילו מועדף עלי שאני שוקל יחס הזמן החופשי מול עוד הכנסה. כיצד עלי להתייחס לתובנה הזו שמנחה אותי. אציין שבמה שעדין מחוייב אני מעשיממוקד ומצוין בבצוע. אבל פנימית שאיפתי למעט כמה שניתן את ההתחיבויות שלי עקרונית. זה בגדול עומד נגד כל מה שרוב האנשים עושים עוד ועוד יעדים והתחיבויות. יש משהו לא נכון בבחירה זו?

שלום שאולי, קשה מאוד להתייחס לשאלה בלי להכירך וללוות אותך בתהליך השינוי שחל בך. ככלל, ההשוואה למה שמקובל אצל אנשים אחרים מיותרת ולעיתים קרובות אף מזיקה. כל עוד אתה יכול להרשות לעצמך מבחינה כלכלית את ה"שחרור" והוא ימולא בתכנים שמעניינים אותך, אינני רואה בכך כל פסול. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

אז ככה אני בת 27 ויצאתי עם בחור בו גילי במשך שנה וחצי שמתוך זה שנה גרנו ביחד השנה הראשונה של מערכת היחסים הייתה טובה, הייתה הבנה ואהבה והחצי שנה האחרונה התחיל לחץ הסביבה לחתונה וגם לחץ מהצד שלי אז באה ההצעת נישואין... התחלנו לחפש אולמות והכל היה לחוץ להספיק לפני החורף .. אני הייתי בדעה שאין טעם למשוך יותר מידי אבל הוא מבחינתו לא היה טוב והלחץ עוד יותר לא עשה טוב ..בדיעבד נכון גם לי היה ממש רע ורק רציתי להתחתן מבלי לחשוב אם זה טוב טוב לי בכלל ... יש לציין שהוא היפראקטיבי מאובחן שזה כולל בתוכו את האימפולסיביות והחוסר יציבות הוא הלך למישהי שההתחמחות שלה זה פסיכותרפית והיא לא עבדה איתו על מה שבאמת צריך אלא להיפך לימדה אותו איך לעמוד על שלו ולא לוותר על עצמו וזה עשה גרוע יותר בזוגיות כי הוא התחיל לעשות לי דווקא בדברים מסוימים שכן היה מכבד כמו למשל אני ממשפחה מסורתית אז הוא התחיל להגיד לי שהוא רוצה לעשות על האש בשבת .. או שהוא רוצה לעזוב את הכל ולטוס לחול... ואז פתאום אמר שהוא מבולבל ונכנס ללופ כזה שלא ידעתי איך להוציא אותו מזה... אז לא הייתה לי ברירה ולא יכולתי להמשיך ככה ידעתי שייש רק פתרון אחד ושאם לא אעשה את זה הוא יעשה ואמרתי לו שנפרד ... אז עזבנו את הבית כל אחד חזר להורים טסתי להרגע וגם הוא טס שבועיים להודו ... עברו כבר כמעט 3 חודשים הוא יצר קשר כמה פעמים רק שהפעםשהוא יצר קשר זה היה מהודו והוא אמר שהוא השתנה, ושהוא עשה טעות ושהוא מודע לזה שהוא פגע בי ושהוא לא יעשה את זה לאף אחת יותר בחיים ושהוא לא יודע מה קרה לו ושלא רצה לאבד אותי ושהוא חזר לארץ ביקש שניפגש ונפגש נו ודיברנו על כל מה שהיה הוא הבטיח להשתנות לוותר, ושאולי זה כן זה כי עובדה שהוא יכל להמשיך הלאה וזה לא קרה ושאולי הפעם כן יהיה טוב... את הטבעת החזרתי לו , ניסיתי להתנתק במשך ה3 חודשים האלו ולהאמין שזה אולי לטובה ומחכה לי משהו טוב יותר אבל בפועל יצאתי לדייטים וכלום לא הלך... עכשיו אני מצד אחד אוהבת אותו ורוצה לתת הזדמנות כי הוא באמת בחור טוב והוא אוהב ולא מתנהג ככה מכונה רעה... ומצד שני אני מפחדת להפגע , מפחדת ששוב לא יתהג יפה וגם ששוב יהיה מבולבל ולא יציב... יש לציין שכל הזמן שהיינו ביחד לעולם לא נפרדנו והייתה לנו יציבות ובטחון בקשר ופתאום לפני החתונה הכל התערער והתפוצץ..כאילו היה גורם שלישי שמשך לכיוון שלו. מה עליי לעשות ? לחזור או לא .ץ

פונה יקרה, את מתארת מצב של שינוי די דרמטי בין השנה הראשונה לקשר שהיא בד"כ טובה , אפילו אידיאלית אצל מרבית הזוגות לבין אותו המועד שבו החלטתם להתחתן. נכנס כאן עניין פרוייקט החתונה שעבור המתחתנים ,עבורם זהו מסע מפרך וארוך הן על כספים ממשפחות המוצא והן על כל פסיק ופסיק שבאירוע , כך שלעיתים חוויית תכנון החתונה, הופכת להיות טראטומה זוגית. באותו השלב של תהליך "ההתחתנות" את מעלה פגמים אישיותיים שלו שהם קשים לך. חלקם ניתן לויסות תרופתי. הרושם הכללי הוא של הרבה לחצים והשפעות חיצוניים. אם מצד הורים ואם מצד דמות טיפולית שאת רואה בה אוייבת כלפייך, המקלקלת בעינייך ותרנות ופשרה. זוהי ראייה לא רצויה. של התנגשות עם כל הגורמים המעורבים והמשפיעים שבסביבה. כרגע את אוהבת, היבט שיש בו גם כמובן געגועים לעבר שבתחילתו היה מיטיב. יחד עם ספקות לגבי טיב הבחירה, הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי לפני קבלת ההחלטה אם חוזרים או לא. נדמה לי שמה שמשפיע על החלטתך כרגע זו גם העובדה שהדייטים שניסית לא עלו יפה. לדעתי לא כדאי לבחור בעל כברירת מחדל. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני בת 26 ולאחרונה נפרדתי מבן זוגי אחרי 5 וחצי שנות זוגיות. היו לנו הרבה מריבות ובתקופה האחרונה של הקשר הרגשתי שהמצב רע מאוד, וגם הוא הרגיש כך. איימתי מספר פעמים בפרידה אבל לא היה לי אומץ לעשטת את הצעד הזה. בסוף זה הוא שסיים את הסיפור. אני שבוע וחצי לאחר הפרידה ועדיין קשה לי לעכל שלא נהיה ביחד יותר... כבר חשבתי שנתחתן ושנחיה ביחד כל החיים. עדיין יש ביננו אהבה גדולה ולפעמים אני חושבת שאולי יש סיכוי שעם הרבה עבודה זה יכול להצליח, אבל אני לא חושבת שיש בו את הנכונות לעשות את העבודה הזאת. אני פוחדת שלא אמצע אהבה כמו זו שהייתה לי, הוא היה הראשון והיחיד שלי... קראתי באינטרנט על אנשים שמעולם לא התגברו על האקס המיתולוגי שלהם ואני פוחדת שזה יקרה לי. במיוחד שאני לא מצליחה לשכוח אותו וכמו טיפשה ממשיכה לחלום על לחזור אליו.... מה לעשות?

פונה יקרה, אין שום סיבה שבעולם שאחרי שבוע וחצי תפסיקי לחשוב על החבר הראשון והיחיד שהיה לך במשך חמש וחצי שנים. יש פרידות מוצדקות, איך אין פרידות שמחות בדרך כלל. פרידה מולידה רגשות געגוע, היזכרות בטוב ושיכחת הרע, וכמובן פחד מפני העתיד הנראה בודד וריק. ההתגברות על הפרידה, טבעי שהיא תיקח את הזמן שלה. אין מתכון לזמן ההתאוששות, אך אם את אדם המחובר ביסודו לחיים, יש להניח שכל שבוע זה יכאב אבל פחות, ושתוך מספר חודשים לכל היותר, תתאוששי ותחזרי להיות משוחררת במידה רבה מן האבל ומן הגעגוע. אני מניחה שהפקת הרבה לקחים ולמדת רבות מן הקשר. את בחורה צעירה, ובהחלט לא נראה לי שתישארי בודדה עוד זמן ממושך. הבעיה איננה, לדעתי, מציאת בן זוג חדש (אם כי לפעמים זה עשוי לקחת שנה או יותר), אלא הבעיה היא כיצד ומדוע את נכנסת לחיכוכים קשים ולמריבות. כמובן שחיכוכים וקונפליקטים הם חלק מכל קשר - השאלה היא של מינון, תדירות ועוצמה. נסי להבין בתוך עצמך על אילו דברים ויתרת מדי בתוך עצמך, שבהמשך הרגיזו אותך, ונסי לאתר על אילו דברים התעקשת מדי שבסופו של דבר ניתן היה לשחרר ולזרום. אם תביני את שתי הפנים של ויתור יתר או התעקשות יתר, תוכלי לאתר חלק ניכר מהגורמים למריבות מצידך. השתדלי לצמוח מכך. כל טוב ובהצלחה, אילנה