מצוקה איומה

אני בת 28. במשך כל חיי הרגשתי רגשות חזקים של שנאה עצמית, וחוסר ביטחון. הרבה תקופות של דיכאון (לא מאובחן), וב-4 שנים האחרונות נהייתי חרדתית, אני לא מצליחה להירדם בלילות מרוב פחד- מבריאותי, ומעצמי. הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית עד לפני כשנתיים, ולמשך שנתיים. הפסקתי את הטיפול כי אין לי כסף, גם כיום. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כי אני מרגישה שמצבי הולך ומתדרדר מרגע לרגע בחיי. כל חיי אני זוכרת את עצמי מגיעה למצבים של ייאוש, רצון לרוץ ולאשפז את עצמי. אני לא עושה דברים בקיצוניות ולכן מעולם לא הלכתי עד הסוף עם התחושות האלה, וזה מתסכל אותי ביותר וגורם לי עוד יותר לשנוא את עצמי. לו יכולתי להוציא את כל הכאב הזה באיזושהי צורה- כתיבה (אני כן כותבת לפעמים אבל לא מרגישה שזה עוזר לי), ציור, נגינה... אבל אין לי את זה ואני מקנאה במי שיש לו. אם הייתי מעזה כבר הייתי מאשפזת את עצמי מזמן. הבעיה היא שכלפיי חוץ אני מפגינה שמחת חיים לכאורה, ואני יודעת שזה יהיה שוק מוחלט אם אעשה מעשה כזה, ואני לא אוכל לעמוד בזה. בשבועיים האחרונים אני מרגישה שהעול מכביד עליי יותר. לא יודעת למה (אולי כי עברתי דירה, וגם הוריי עברו דירה, ופיטרו את אימי מעבודתה- לא יודעת...) בזמן האחרון אני כבר לא מסוגלת להכיל את עצמי וחושבת רק על המוות כל הזמן. הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים זה הפחד מהמוות. היום קמתי ב-13:00 בצהריים וישר התחלתי לבכות, למשך כשעה. אין לי כסף לממן שום פסיכולוג עכשיו. קבעתי תור למחר לרופא משפחה כדי שייתן לי הפניה לפסיכיאטר (עוד לא לקחתי כדורים בחיי, כי אני פוחדת לפתח תלות בהם, ושהם יישנו אותי). אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה לא יעזור. כל מה שבא לי זה לקחת חופש מהחיים, ללכת לאיזה בית הבראה לשנה, ולא לדבר עם אף אחד. אנא עיזרו לי אני לא יודעת מה לעשות :-(((((

רינת שלום, צר לי לשמוע על מצבך. נראה לי שמדובר בבעיה כרונית שהחמירה לאחרונה. לכן, טוב עשית שקבעת תור לפסיכיאטר. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב היא לשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). אל תפחדי מתרופות, אם הם עשנו אותך אז רק לטובה. בשנים האחרונות מחקרים מוכיחים שתרופות יכולות לשנות אופי רק לטובה (יותר ביטחון עצמי, פחות חסרות, פחות דיכאון וכו?). אין שום דבר רע בחיזור לעצמך מבחינה תרופתית. טיפול CBT בלי תרופות יכול להיות יעיל בדומה לטיפול התרופתי במצבים קלים עד בינוניים. תתחילי מהתחכמות עם רופא פסיכיאטר. תרגישי טוב! חזקי ואמצי! אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה, 

בינתיים הלכתי לרופא המשפחה, ובלי לשלוח אותי לפסיכיאטר הוא כבר נתן לי מרשם לציפרלקס ואמר שקודם כל אנסה את זה שבועיים שלושה, ושאם לא אראה שיפור אז הוא ישלח אותי לפסיכיאטר. בקשר לשינוי שדיברתי עליו: אני מכירה שני חברים שלוקחים כדורים (נראה לי שגם כן ציפרלקס) ושניהם נהיו קצת מוזרים מאז שהם התחילו לקחת. אני פוחדת שזה יקרה גם לי.... אני מאוד רוצה שהדיכאון והחרדות יעברו, אבל מצד שני אני לא רוצה להיות אפאתית והזויה, ולהתנהג מוזר.......