לא בטוחה מה עובר עליי - אשמח לתשובה מקצועית.

בני המקסים והבריא נולד לפני 8 וחצי חודשים. זאת לאחר שבהריון הפחידו אותנו שחדרי המוח שלו מורחבים, והומלץ על הפסקת הריון. תודה לאל שלא הפסקנו את ההריון, כי הילד, ברוך ה' נולד בריא לחלוטין. אבל כמובן שהחששות לא הפסיקו, כל דבר קטן גרם לי לחרדה, ולמחשבה שאולי משהו בכ"ז לא בסדר. שלושה ימים לאחר הלידה היתה לו צהבת מאוד גבוהה והוא אושפז וטופל בפוטו-תרפיה, וגם את זה עבר כמו "גבר". ההתחלה לא היתה קלה. החמוד שלי סבל מאוד מגזים, בכה הרבה, והתקופה הקשה עברה אחרי חצי שנה בערך, אז רשמנו אותו למשפחתון, חזרתי לעבודה והכל נהיה הרבה יותר קל. ועד שהכל כבר נהיה יותר טוב... לפני חודשיים הוא אושפז בשל מצוקה נשימתית, שבסופה גם כן, לא מצאו שום דבר, לא טופל אפילו בחמצן או משהו כזה, ושוחרר בריא לגמרי. אבל אני, לקחתי את העניין מאוד קשה והרגשתי מותשת. חשתי שאין לי יותר כוח ולמה זה קורה לי. הייתי עצבנית מכל דבר קטן. חסרת סבלנות לכולם. בתחושה של תנו לי להיכנס כמה ימים מתחת לשמיכה, תנו לי לנוח כמה ימים, כי אני פשוט כבר לא עמדתי בזה. ואז גם התחלתי להרגיש ש"אני לא אני". שאני מנותקת, לא מרוכזת, שאני לא באמת כאן. ירידה במצב רוח. שהמציאות מתפקדת כמו שהיא צריכה לתפקד כשאני לא נמצאת. פיתחתי מעין אובססיה להסתכל על השעון, לשאול עשרים פעם את אותה השאלה. תחושה כאילו יש כמה מציאויות במקביל. בלבול ודיסאורינטציה. רגשות אשם, וכאילו שכולם מסתכלים עליי ויודעים מה יש לי. מה עובר עליי. תחושה שלפעמים הכל קורה כ"כ מהר, שאני לא מספיקה להבין מה קורה. בלבול בין מציאות לדמיון - האם מה שהיה עכשיו באמת היה או שזה רק בראש שלי? הבנתי מטיפול שהתחלתי אצל פסיכולוג שאלו חרדות, ומטיפול אצל פסיכיאטר - הבנתי שזו לא פסיכוזה, דבר שהפחיד אותי מאוד. אבל הדבר שהכי מטריד אותי ואני עדיין לא מבינה אותו - אלה תחושות הדה-ז'ה-וו. כאילו שהכל חוזר על עצמו. דברים שכבר קרו, פתאום קורים שוב. הכל נשמע ונראה כאילו כבר הייתי בסרט הזה. מעין קפיצות בזמן. זה כאילו רגע אחד אני פה, במציאות אחת, ורגע שני אני קופצת בזמן, כאילו למציאות אחרת. כלומר, שניה אחת אני בדה-ז'ה-וו, ושניה אח"כ אני חוזרת שוב לזמן הנוכחי, לדברים שקורים עכשיו מבלי לחוש שהם כבר קרו. התחלתי לקחת ציפרלקס, ואני לוקחת קלונקס פעמיים ביום. הייתי שמחה לדעת האם אלו תחושות שמוכרות כחרדה, דיכאון אחרי לידה, פוסט-טראומה? תודה מראש, אמא של אבוש.

שלום לך, מצבך לא נראה פסיכוזה. סביר להניח ש"דה-ז'ה-וו" הם הפלשבקים שהם סימפומים פוסט טראומטיים (הפרעה זו שייכת לקבוצת הפרעות החרדה). טיפול תרופתי משולב עם תרפיה התנהגותית - קוגניטיבית מאוד יעיל בהתמודדות עם תופעות הפלשבקים שאת מתארת כ"דה - ז'ה- וו". תודה על פנייתך לפורום, אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה,