התחלת הסוף או לא

שלום... וסליחה מראש שזה ארוך אבא שלי חולה בסרטן הגרון דרגה 4 עם גרורות לריאות. אונקולוגית המליצה על סדרה של 7 שבועות בהם פעם בשבוע כימו ובשאר השבוע הקרנות. לפני תחילת הטיפולים החדירו לו גסטרוסטום (פג) על מנת שיוכל לאכול בהמשך מהקיבה במידה ויתקשה לאכול מהפה. עד עכשיו הוא שהה בהוספיס במהלך השבוע. ולפני כשבועיים התלונן שהגיע למצב שהפה שלו כבר מלא פצעים והגרון יותר כואב לכן התחיל לקבל אנשור דרך הפג בשילוב עם מאכלים רכים (מעדן עוגות מוס וכו"). עד כה עבר 5 טיפולי כימו (כלומר 5 שבועות) ובתחילת השבוע האחרון הוחלט לאשפזו על מנת לאזן כאבים ולטפל בבעיה בפג שנוצרה (מילותיו של האונקולג) כרגע לא אוכל מהפה ומקבל רק אנשור. התחילו לתת לו מורפיום במינון נמוך אבל 24 שעות להקלה בכאבים. אבא שלי כל חייו היה רזה וכשהתחיל טיפולים היה במשקל 41 קילו... נכון לעכשיו שוקל כמעט 38 קילו. לפני יומיים ביקרתי אותו במחלקה והיה נשמע ונראה תשוש נורא צרוד נורא בקושי הלך ומדוכא. מידי פעם מצליח לקום ללכת לעשן קנביס אבל לטענתו מרגיש מסוחרר. ניסיתי לדובב אותו ולדבר איתו כמה פעמים ונראה כאילו הוא לא מפוקס לא זוכר ולא ממש מבין מה אני רוצה ממנו. אני מתארת לעצמי שזה אולי בגלל המורפיום אבל לי בתחושת הבטן זה לא מרגיש טוב... השאלה שלי היא חולה סרטן שמגיע למצב שמקבל מורפיום 24 שעות האם זה סימן להתחלת הסוף או אולי אני טועה.. אני יודעת שאת לא מגדת עתידות אבל האם מניסיונך חווית מצבים כאלה... הייתי שמחה לדעת לטוב ולרע כדי לא להיות מופתעת ולקבל את המוות בבום.