מספר שאלות נוספות...

ראשית ברצוני להודות לך על התשובה הסובלנית והמקיפה. הדבר זורע בטחון ומונע הסטריות מיותרות. מה הסיבות להיווצרותה של פיסורה? האם ניתן למנוע היווצרות של דבר כזה? לאחר שנוצרה הפיסורה האם הטיפול שציינת משיב את המצב לקדמותו או שתמיד יהיה חשש להישנות העניין? האם היציאות החוזרות ונשנות לא מזהמות את המקום ומונעות את החלמתו? האם שימוש בנרות של רקטוצורין ו/או פרוקטוגליבנול עלול לגרום לנזק במקרה של פיסורה? תודות שוב, רקפת.

שוב שלום, יש מספר תיאוריות לגבי הסיבה להווצרות של פיסורה כאשר התאוריה השכיחה והסבירה ביותר היא עצירות. מעבר של גוש צואה קשה גורם לפציעה שטחית בפי הטבעת. כל פעולת מעיים לאחר מכן מכאיבה לחולה ולכן החולה מתאפק/ת (מרוב פחד מהכאב) וכך העצירות מוחמרת. כשהצואה לבסוף יוצאת - הפיסורה מחמירה. נוצר "מעגל קסמים" שיש צורך לשבוא אותו ע"י חיסול העצירות בשלב ראשון. הכאבים שהחולים מרגישים הם מההתכווצות הבלתי רצונית של שרירי פי הטבעת בתגובה לכאבים, ולכן המרכיב השני של הטיפול בפיסורה הוא הרפייה של שרירי פי הטבעת ע"י משחות או ניתוח (במקרים חמורים). לאחר טיפול מוצלח בפיסורה ברוב המקרים אין חזרה אם החולה מקפיד/ה על הימנעות מעצירות. אין חשש מזיהום האיזור ע"י הצואה. פרוקטוגליבנול או רקטוצורין לא מזיקים לפיסורה אך גם לא מועילים. כל מה שאמרתי נכון רק במידה שהאבחנה שלך היא אכן פיסורה ולכן קודם כל צריך להיבדק. בהצלחה