מצב נפשי

שלום, אני בת 25 ובעלי בן 28, אנו מנסים מטופלים כשנה וחצי בטיפולי IVF בשל בעיית זרע חמורה,לפני שבוע התקבלה תוצאה שלילית לטיפול הרביעי... אני מרגישה פשוט נורא, על כל חברה, קרובת משפחה שמספרת על הריון אני פורצת בבכי. אנו גרים ליד משפחתו של בעלי, הורים,אחים, סבים, סבתות, דודים וכו'... איני מגיעה למפגשים משפחתיים, למרות שאני גרה בבית הצמוד, איני מסוגלת לבקר את הורי בעלי ולראות את אשת אחיו שרק התחתנה וכבר בהריון, כעת סיפרו על חברה קרובה שהרתה ושוב פרצתי בבכי. הטיפולים תובעים מאתנו זמן ומשאבים רבים, לשמחתי בעלי מבין שאיני יכולה לעבוד במשרה מלאה בגלל הזמן הרב שאני נמצאת בקופ"ח. אני מרגישה שאין לי אנרגיות לכלום, שהכל נעצר. כל מה שמעניין אותי זה רק הטיפולים, במקצועי אני עובדת עם ילדים, העבודה תובענית מאוד ומלחיצה בעיקר בגלל שאני חדשה בתחום, אין לי אפשרות להעדר למס' שעות בבוקר ולכן לא בא בחשבון לעבוד במשרה מלאה, אלא שלושה ימים בשבווע. בלילות אני לא נרדמת בגלל מחשבות שאני לא מצליחה להפסיק...בקיצור, אני מרגישה סחוטה נפשית,כל מה שבא לי זה להיות בתוך הבית עם בעלי שמבין ומאוד מעודד ופשוט לא לצאת משם.אני לא יודעת איך להמשיך להתמודד...

הי שרון, אני כלכך מבינה את ההרגשה שלך. רוצים לשתף את הסביבה הקרובה ושיתמכו אבל במקום זה כל הריון חדש שם מרגיש כמו חץ בלב. גם לי היתה תקופה כזו, ותמיד באיזשהו מקום זה הרעיד אצלי משהו ששמעתי על משהי שבכלל לא התאמצה והלך לה, אבל אני כן יכולה להגיד לך שאחרי שזה הצליח לי, וכן, זה מצליח בסוף!, זה כבר הרגיש יותר נסבל. תנסי לשמור על אופטימיות! הדר

אני ממש מקווה שבקרוב יהיו לך תוצאות חיוביות מבינה אותך זה קשה.... שיהיה לך המון הצלחה!!!