שלום- סתימות עורקים אחרי ניתוח לב פתוח

שלום, אבי עבר לפני כשנה וחצי ניתוח מעקפים, אחרי שני צינתורים (שנעשו בטווח של שנתיים לפני כן). מיד אחרי הניתוח הוא הרגיש רע, אפילו רע יותר מאשר לפני הניתוח- הדבר התבטא בעיקר בקושי לנשום. לפני כחצי שנה לערך, הוא עשה, שוב, צינתור וגילו בו כי עורק אחד היה סתום כמעט לגמרי (שאותו הצליחו לפתוח) ואחר לא, משום שהיה סתום לחלוטין. אבא שלי בן 60, רזה, לא שותה ולא מעשן. המדדים שלו של כולסטרול וסכרת טובים. אני יודע שעורקים נסתמים, שוב, אם הם נפתחו כראוי, רק אחרי 10-12 שנה. לא במקרה הזה. אני חושש שהניתוחים לא נעשו כראוי. אבל זה לא משנה. מה שמשנה לי לדעת הוא האם יש אפשרות שדרך ניתוח (דרך הרובוט למשל) יהיה אפשר לפתוח את העורקים שנסתמו, ויהיה אפשר לקוות, אם המהלך התבצע כראוי, כי אבי יחזור לתפקוד תקין? סליחה על אריכות הדברים, אבל אם תוכלו לענות לי שתי השאלות הקצרות הבאות, אשמח מאד: א) האם יכול להיות מצב שהדם מייצר סתימות בצורה מהירה כל כך? ב) אם לאו, האם האפשרות של ניתוח חוזר (דרך רובוט) יכולה לעזור, לפחות במובן הזה שכדאי לי לעניין אותו בכך ולהביאו לשמוע חוות דעת מקצועית מאלה שעושים זאת (אני לא רוצה לייצר תקוות שווא, שכם, גם כך הוא די מדוכדך...)? תודה רבה, אבי

היי אבי, אבי סובל מאותה בעיה בדיוק ומאותם תסמימים. האם מצאתם פיתרון לבעיה בסופו של דבר? האם נמצאה הסיבה מדוע העורקים נסתמים במהירות לאחר הצינתורים והניתוח? תודה אסי

אסי שלום. צר לי לשמוע על כך שם אביך סובל מאותו מצב. דבר אחד צריך להיות ברור: זה ממש לא הגוף שיכול לייצר את זה במהירות כזאת. אם הניתוח היה מתנהל כשורה, ואם הייתה חזרה, הרי שהזמן בין לבין צריך להיות בין 10 ל-15 שנה. זה פשוט כתוצאה מניתוחים לא מתאימים או איך רופא אחד ניסח זאת פעם בפניי, "טעות טכנית בניתוח". האחרונה לצערנו יכולה לקרות. הבעיה, לדעתי, היא בזה שאתה רואה קודם קרדיולוג שהוא גם מצנתר וכמעט בכל מצב הוא מצנתר אותך, הגם אם היה מתאים ניתוח פתוח במצב הזה ואז אתה הולך לעשות ניתוח שכזה אחרי שניים שלושה צינתורים וכולי. לאבא שלי עשו שני צינתורים לפני הניתוח הגדול, הראשון מביניהם היה בעורק השמאלי שלפי הבנתי ממש לא ראוי לעשותו שם. אני לא אמשיך לקשקש אותך, בוודאי בדברים שאינני בקיא בהם, אבל עדיין לדעתי ראוי לברר טןב-טוב. הוא עשה גם שלישי לפני הניתוח הגדול, והשאיר אותו במצב של צילום, לאחר ששוב התגלתה בעיה בשמאלי והמצנתר אמר לו, שוב, הכל מסוכן בחיים, בוא נמשיך... אבי נותח רק באופן פרטי, בכל הניתוחים ולכאורה על ידי שמות גדולים, אבל גם זה בעייתי. לעיתים כסף וגאווה לא מוליכים לתוצאות טובות (אני לא מדבר על הקטסטרופה של הניתוח הגדול; טעויות אנוש יכולות לקרות, הגם אם על חשבון יקירינו. אני רק מדבר כאן על ניתוחים לא מתאימים וכולי). מה שרציתי לומר בכל זה- א. שזה לא בעיה בדם או יתר שטויות של "יכול להיות". זה סתם כיסוי. אז זה נותן תקווה. ב. תברר טוב-טוב. לגבי אבי, אנחנו הלכנו בסופו של דבר לשערי צדק. התייעצנו עם מנהל המחלקה לניתוחי לב פתוח (ולא צינתור או קרידיולוג). עם זאת הוא בדק את אבי והחליט לשלוח אותו לצינתור אצל מנהל מחלקת צינתור. שעשה בסך הכל עבודה טובה. המצב לא מושלם, אבל בסדר. לא נראה לי שאבא שלי יוכל בלי הניתוח הגדול שוב. אבל גם דחייה שלו זה דבר טוב. אולי אציע לך את זה. ללכת לבית חולים. שגם עובד באופן פרטי. אבל לא ישירות למקום כמו אסותא- רופאים מאסותא. ואולי שם תגלה,כמו שהמקרה שלנו מעיד, יותר שיתוף פעול בין הרופאים (ושוב קודם מנהל מחלקה של חזה ולב פתוח). לגבי רופאים וכולי אין לי מושג. מהבירורים שלי אז, בבתי החולים הממשלתיים זה היה שערי צדק קודם כל ואחר כך רמב"ם, אבל יכול להיות שזה ההיפך. בכל מקרה, מנקודה מסוימת זה מזל. אני בדרך כלל לא משתתף בדיונים מסוג זה. אבל יודע איפה נמצא. וזה היה נראה לי דבר שמן ההכרח לומר. רופאים רק רומזים. לא מעבר. אני בטוח ששואלים את אבא שלך בכל התייעצות- מי ניתח אותו...וקצת חיוך כשעונים..אז זה הסימן. לא שהמנתח גרוע או משהו. במקרה הזה, הניתוח לא היה טוב. שוב, במקרה של אבא שלי, המצב אחרי הניתוח לב פתוח היה יותר גרוע מלפני כן, ומצב זה הורגש כבר מיד אחרי הניתוח. חצי שנה אחר כך הוראה ששניים סתומים ואחד 60 אחוז. זה בטח לא הגוף שמייצר כל כך מהר זבל. אבא שלי רזה, אוכל טוב, לא מעשן ולא כלום. במקרה שלו זה לגמרי גנטי, כמו במקרים רבים. וגם אם היה שמן, שותה ומעשן את עצמו לדעת, לא נראה לי שעורקיו היו נסתמים כל כך מהר. אני מדגיש את זה כי זה אולי הכי מפחיד, קרי המחשבה שאין ממילא מה לעשות, הגוף מייצר מהר מדי את הזבל וכולי. שיהיה הרבה הרבה בהצלחה. ושוב בהצלחה.