גם אני אשמח לקבל תשובה לשאלה הנוספת של דינה
דיון מתוך פורום פריון האישה והפריה חוץ גופית
לגבי ביציות של נשים מבוגרות ובאמת למה מאשרים טיפולים עד גיל 45 אם הסיכויים להצליח הם אחוזים בודדים? לא עדיף שיממנו תרומת ביצית או פונדקאות?
חלוקת משאבים היא באמת נושא שאפשר להתווכח עליו, אבל כשפוגשים אישה בת 44 שילדה תאומים בריאים, מהביציות שלה וזכתה להקים משפחה, קשה להאמין שזה הבזבוז הכי גדול שקיים במערכת הבריאות.
זה דבר נדיר, לא? אז עדיין למה לא לחלק את העוגה כמו שצריך במימון שמחליטים.
מי יקבע את החלוקה? מה זה "כמו שצריך?" לי יש דעות ברורות, אבל אין הסכמה בציבור בנושאים רבים. לא כל אחת מתלהבת מאפשרויות כמו תרומת ביציות. יש רבים שחושבים שעדיף לממן נושאים אחרים וכמו בארה"ב לא לממן כלל טיפולי פריון שלא מצילים חיים. יש אזרחים (כולל סגן שר הבריאות) שחושבים שצריך לאסור על כולם להשתמש בפונדקאות. יש מי שרואה בתרומת ביציות סחר אברים. חלוקת משאבים היא אף פעם לא נושא פשוט.
תודה רבה על המענה אבל אני מנסה לחשוב למה ממליצים לנסות ולנסות בגילאים האלו... לעבור מפחי נפש שלא נגמרים כולל הפלות בגלל מעט מאד נשים שמצליחות ליהרות. בדקתי את נתוני לידות החי מעל גיל 43 בדוחות האגודה הישראלית לפריון והם אפסיים. לא מצוין שיש עשרות מקרים. המחירים שנשים משלמות בטיפולי הסרק האלו גבוהים מאד ואולי הבעיה היא ברופאים שמייצרים סיפורי הצלחה מעטים כשזה החריג שלא מייצג את הכלל. תרומת ביצית היא כמובן לא להיט לאף אישה מצד שני בזבוז הכסף הציבורי ובעיקר עוגמות הנפש לנשים אדירות. בשביל כמה נדירות ואופטימיות שכן מצליחות אפשר לחייב לשלם על הטיפולים האלו. זה הפתרון.
הרצון לילד ביולוגי גדול ולא כל הנשים יכולות להרשות לעצמן טיפול עם תרומת ביציות.